כבר מזמן לא רק בסבוסה והכלא: החיים החדשים והסוערים של שריף

אחרי שנפרד ממנהלו הקודם ועבר לניהולו של איתמר כהן, נהנה שריף, לדבריו, מתקופה עמוסה בקריירה. "אני מת על הים, אבל אין לי זמן ללכת לשם", הוא צוחק. בין היתר, לוח הזמנים הגדוש של שריף כולל 20 הופעות בחודש, מרביתן באירועים פרטיים ("רק אתמול היו לי שלוש הופעות"), מופע שיעלה בתחילת אוקטובר ברדינג 3 בנמל תל אביב בליווי להקה דרוזית מסורתית, סיבוב הופעות מתוכנן כאמור עם האנדלוסית "תזמורת ירושלים מזרח מערב", ערוץ יוטיוב פעיל, ותוכנית רדיו שבועית - "אחלה חפלה עם שריף" (99.5FM), כשם אחד מלהיטיו, המשודרת בימי שישי.

"הכל השתנה עם איתמר. אני חי מהמיטה לבמה, אבל אני מבסוט אש", מעיד שריף. "אני שר לכל הגילים: לילדה בבת מצווה או בחתונות. אני עולה על הבמה ונותן הופעה בלי להתחכם. מעולם לא הופעתי עם פלייבק. אני זמר, לא עצלן. אני שר עם הנשמה - גם בסולמות הגבוהים".



שריף נולד באילת, שם שירת אביו כמפקד מג"ב. "אחרי הלידה, המיילדת אמרה לאמא שלי: 'יש לך ילד בלונדיני עם עיניים כחולות, ממש מייק ברנט'. זה השפיע על אמא והוחלט לקרוא לי בשם הכי לא דרוזי: מייק", הוא משתף. כשהיה בן 5, חזרה משפחתו לעוספיה שעל הכרמל, והילד, שמעולם לא למד מוזיקה, כבר ניגן על דרבוקה, קלידים ואקורדיון. בגיל 7 פרץ בהופעה כובשת עם קולו הגבוה בתוכנית כישרונות צעירים בשפה הערבית ששודרה בערוץ הראשון, ובעקבותיה עבר למרכז הארץ, שם פרש עליו את חסותו הגיטריסט האגדי יהודה קיסר, שהפיק את שלושת אלבומיו הראשונים. "גדלתי עם הילדים של יהודה בביתם. אנחנו שומרים על קשר גם היום", מעדכן שריף .

"אני לא חושב שהפסדתי את הילדות. נולדתי עם כישרון, ולכן הרווחתי הרבה דברים אחרים בדרך. המוזיקה היא הדבר הכי יפה שקרה לי בחיים, מתנה שקיבלתי מאלוהים, וזה כולל 32 אלבומים, שבהם 'תני לי סימן', 'באהבה לאמא', 'וואלה מרה' ועוד היד נטויה", אומר שריף.

בחייו האישיים מתנגנים לא מעט אקורדים צורמים: שתי תאונות דרכים שבהן היה מעורב בעבר בלמו את הקריירה שלו. ב־2001, בתאונת דרכים שבה נהג ללא רישיון, נהרג חברו בן ה־31. בית המשפט הרשיע את שריף בגרימת מוות ברשלנות ובשיבוש הליכי משפט. נגזרו עליו חמש שנות מאסר, ומתוכן ריצה שלוש שנים. "התאונה והכלא הם תקופה קשה שהייתי רוצה לשכוח. הייתי צעיר, אבל היום אני במקום אחר לגמרי. זה כאב לכל החיים, במיוחד שהוא היה חבר", חושף שריף.



לאחרונה התגרש הזמר מאשתו הדרוזית אחרי שלוש שנות נישואים, "שמתוכן בקושי הייתי נשוי באמת. נפלתי לא טוב", הוא מעיד. הוא אב לשתי בנות (14 ו־18) שנולדו מיחסיו עם אמן היהודייה. לדבריו, לא ראה את בנותיו 13 שנים. "זה סיפור מורכב. הרחיקו ממני את הבנות. אני לא רוצה לפגוש אותן בדרך של מלחמה ובתי משפט. אני רוצה להיות אבא בכיף ובאווירה טובה, ועדיין מקווה שניפגש כשהן יהיו עצמאיות ויחליטו לפגוש את אבא שלהן שאוהב אותן. הן כל העולם בשבילי", אומר שריף.

כשמגיעים לפוליטיקה, שריף לוחץ על הברקס. הוא גם נמנע מלהשתתף בהפגנת השוויון עם אחיו הדרוזים שהתקיימה בכיכר רבין. "אני משער שרבים מבני משפחתי היו בכיכר. יש לי דודים בעלי דרגות גבוהות ששירתו בצה"ל. בעניין חוק הלאום, אני מעדיף לשמור את דעותיי לעצמי. לא מפני שאני חושש שזה יפגע לי בקריירה, אלא כי אני עוסק במוזיקה ומשאיר את הפוליטיקה לפוליטיקאים. לכל אחד יש תפקיד בחיים, והתפקיד שלי הוא לשיר ולשמח את בני האדם". 

מייק שריף, "כולנא", 28 באוגוסט, שלישי, 20:30, גן מיטשל, ירושלים