הסגנון הדרום אמריקאי הוא כבר חלק בלתי נפרד מהמיינסטרים הישראלי, ותעיד על כך ההצלחה של "טודו בום" מבית היוצר של הצמד סטטיק ובן–אל תבורי ושל הלהיט הבינלאומי "דספסיטו". מי שהצליח לשים את הסגנון המוזיקלי הזה על המפה המקומית הוא הפרויקט "ארץ טרופית יפה", שראה אור לפני ארבעה עשורים.

סקירה היסטורית קצרה מלמדת אותנו כי בשני העשורים הראשונים למדינה נעשו ניסיונות להחדיר את הז'אנר לקונצנזוס. אך גם כשכוכבות כמו יפה ירקוני ואילנית לקחו בכך חלק, הדבר לא עורר הדים ונתפס כלא יותר מקוריוז. הכל השתנה ב–1976.

במוחו של המוזיקאי ואיש הרדיו עודד פנחסי עלה רעיון: לערוך ספיישל של שירים ברזילאיים בלבוש עברי במסגרת תוכנית הרדיו שלו "דו רה ומי עוד", ששודרה בקול ישראל. "הטריגר הברזילאי היה המופע 'הים', משיריו של המלחין והזמר הברזילאי דוריוואל קאימי, שבו השתתפתי כחבר בלהקת פלטינה", מספר המתופף אהרל'ה קמינסקי. "רק שבמופע הזה מרבית השירים היו שירי דייגים ובלדות נוגות, פחות מוזיקה דרום אמריקאית שמחה".

"באותה תקופה הז'אנר החל להפוך לטרנדי כשאומנים ברזילאים הגיעו לארץ", מוסיפה רחל הרמתי, מי שהייתה מפיקת התוכנית "דו רה ומי עוד". "עודד מאוד אהב את הסגנון המוזיקלי הזה ודגדג לו להוציא לפועל תוכנית שתהיה מבוססת עליו. חיים חפר, שהיה מיודד איתי באותה תקופה, קישר אותנו לחבר שלו זאביק גיוולטר, ישראלי שחי בברזיל ועבד בתחנת הרדיו הפופולרית 'מנצ'טה'. הוא נתן לנו רעיונות לשימוש בכלי נגינה ברזילאיים וסיפר לנו על שיטות נגינה וגם תרם לנו כמה שירים מקומיים שלדעתו יהיו מתאימים לקהל הישראלי".

פנחסי ביקש מאהוד מנור לתרגם את השירים, הפקיד את מלאכת ההפקה המוזיקלית בידי מתי כספי והפך את קמינסקי לאחראי על עיבוד כלי התזמורת.

אהוד מנור. צלם : אריק סולטן אהוד מנור. צלם : אריק סולטן

בביתו של קמינסקי היו אז לא מעט כלי הקשה ברזילאיים שלא נראו בארץ, וגם תקליטים אריכי נגן של מוזיקה דרום אמריקאית - מזכרת מנסיעתו לברזיל בתחילת שנות ה–70. "עודד ורחל קבעו פגישה אצלי בבית עם מתי כספי ואהוד מנור", משחזר קמינסקי. "שמענו בזה אחר זה עשרות תקליטים ומתוכם בחרנו את השירים שאהוד הרגיש שהוא יכול לתרגם".

כך הפך השיר Pai’s Tropical של ז'ורז' בן ל"ארץ טרופית יפה". Canto De Ulbirantan של להקת ברזיל 77' וסרג'יו מנדס הפך ל"אלוהים נותן הכל" ו–A Felicidade של תום ג'ובים קיבל תרגום לעברית ונשא את השם "אושר". "זה היה עולם חדש לחלוטין עבור אהוד", מעידה עפרה פוקס, אלמנתו של מנור. "הוא מאוד אהב את הסגנון הברזילאי שאליו התוודע דרך הפרויקט הזה, והיה מאושר עד הגג לתרגם את השירים. הוא לא הבין מילה בפורטוגזית וכדי לתרגם את השירים נעזר באורי הרפז מהפרברים שידע את השפה".

גם הברזילאים מתלהבים

"הורי יצאו פעמיים לשליחות בברזיל, ובין הגילים 16 ל–19 חייתי שם ואני דובר את השפה", מספר הרפז. "הייתי אז חדש בפרברים כשפנו אלי מרשות השידור לתרגם את השירים הברזילאיים בתרגום חופשי מפורטוגזית לעברית, כדי שאהוד יכתוב מילים עבריות לפי המשמעות המקורית. הייתי אז צעיר וחוצפן ושאלתי את רשות השידור: 'למה הפרברים לא משתתפים בתוכנית? מה אני פראייר לתרגם לכם את השירים בלי שנהיה בעסק?'. הם אמרו שמתי כספי החליט שלא נשתתף, אז סירבתי לתרגם. למחרת הם חזרו אלי ואמרו שמתי מאשר שנשתתף במופע, אז תרגמתי".

כשנשאל עד כמה התרגומים של מנור היו נאמנים למקור, מספר הרפז: "יש שירים כמו 'אושר' שאהוד תרגם אחד לאחד. 'ארץ טרופית יפה' היה פחות או יותר נאמן למקור, והיו שירים שאהוד, בכישרונו הרב, כתב להם מילים שאינן נאמנות למקור, אך מכיוון שהוא הקשיב לפונטיקה, הוא גרם להם להישמע כל כך ישראליים ובכלל לא מתורגמים. כמו למשל 'קרנבל דיזנגוף' שנקרא במקור Sonho de Um Carnaval. יש בו השורה Carnaval, desengano שאהוד הבריק לתרגם כ'קרנבל דיזנגוף'".

מתי כספי. צלם : אלי דסה מתי כספי. צלם : אלי דסה

"רק בזכות אורי השתחלו הפרברים למופע", מודה יוסי חורי, שותפו לשעבר של הרפז לצמד הנודע. "בזכות התעוזה והחוצפה שלו הוא דחף אותנו למופע. עבורי זו הייתה הזדמנות פז לעשות משהו שאני אוהב, כי עוד מילדותי בעיראק נמשכתי למוזיקה הדרום אמריקאית. לא ביטאתי זאת מספיק בפרברים, מכיוון שהסגנון המוזיקלי הזה לא היה מיינסטרים ומשום שציפו מאיתנו לשיר שירי ארץ ישראל".

נוסף לצמד הפרברים ולזמרת המוכרת צילה דגן ז"ל, כספי ליקט נבחרת של אומנים צעירים וכישרוניים שהיו אז בתחילת דרכם, בהם יהודית רביץ, יוריק בן דוד וקורין אלאל. "עד אותו מופע לא הכרתי בכלל את המוזיקה הזו", מספרת אלאל. "היה משהו מיוחד בשירים ובצלילי הסמבה והבוסה נובה שנגעו בי, ומתי עשה שם עבודה נפלאה עם ההרמוניות".

"מתי פנה אלי כי ידע שאני מחובר למוזיקה הברזילאית, שעד אז הופצה בעיקר על ידי שדרן גלי צה"ל אלי ישראלי", אומר יוריק בן דוד. "רוב השירים לא היו מוכרים לקהל הישראלי לפני כן, ורק בזכות הביצועים העבריים השירים הברזילאיים הפכו למוכרים. העיבודים של מתי המוכשר יצאו כל כך טובים, עד שגם חברים שלי מברזיל התלהבו מהם".




לדבריו, "כדי ללמוד את התרגום העברי והמנגינה לשיר הסולו שלי 'איזה כדורגל', ישבתי עם התקליט הפורטוגזי והאזנתי לו בפטיפון אין ספור פעמים עד שהתקליט נשחק. אגב, לא עשינו הרבה חזרות. מתי הוא אדם ממוקד. הוא כתב לכל הנגנים והזמרים את התפקידים, ואחרי שתי חזרות כבר היינו מוכנים להקלטה שנערכה ב'בית המורה' בתל אביב".

ב–10 במרץ 1977 הוקלט לראשונה אוסף השירים שנשא את השם "ארץ טרופית יפה". "הקלטנו באולפן של ארבעה ערוצים בלבד", אומר הרפז. "עם אולפן כזה פשוט מתי כספי הצליח להוציא סאונד עצום ונהדר".

"התוכנית שודרה ביום שבת בשעה 11 בבוקר בהנחיית רבקה'לה מיכאלי", מספרת הרמתי. "כבר למחרת התחילה ההיסטריה. קיבלנו לתחנה עשרות טלפונים מאנשים ששאלו איפה אפשר לקנות את התקליט. לא הייתה לנו תשובה, כי לא היה תקליט". "ההצלחה של תוכנית הרדיו הייתה מטורפת", נזכרת אלאל. "אלו היו שירים אחרים בנוף הישראלי, והקהל נגנב".

בעקבות ההצלחה המסחררת ולחץ הקהל, הוחלט להפיק תקליט משירי התוכנית. מי שזכתה במכרז הייתה חברת התקליטים CBS. ב–1978 יצא האלבום "ארץ טרופית יפה" והפך לאחד הנמכרים באותה שנה. מלבד שיר הנושא הוא כלל להיטים כמו "סמבה בשניים", "עזור לי", "הגיטריסט" ו"שירו שירו" - שעד היום מושמעים בתחנות הרדיו השונות ונצרבו בתודעה כשירים ישראליים לכל דבר.

עטיפת האלבום הייתה חריגה בנוף והתאפיינה בצבעוניות מסחררת. "העטיפה הייתה לקוחה מפוסטר של 'ואריג', שהייתה חברת התעופה הלאומית של ברזיל", מגלה הרמתי. "החברה התלהבה מהשירים והפכה לספונסרית של המופע. כאות הוקרה העניקה לנו במתנה את התמונה".

הצלחה גדולה, הפסד כלכלי

בעקבות הצלחת האלבום הועלה מופע חד–פעמי משיריו. המופע התקיים ב–14 באוקטובר 1978 בקיבוץ ברור חיל, והשתתפו בו גם נגנים ורקדנים בני הקיבוץ, שהינם ממוצא דרום אמריקאי. המופע צולם ושודר בטלוויזיה הישראלית. "כספי דאג שגם בשירי הסולו הלהקה תגבה ותוביל בהרמוניות מופלאות", אומר חורי. "זה היה קונספט חדשני ומיוחד שגרם לשירים להישמע כל כך טוב". "לדעתי, ההרמוניות הנפלאות תרמו להצלחת המופע וגם הרעיון הפנטסטי שהמשתתפים ישירו גם כחלק מההרכב וגם בנפרד, אך לא באמת בנפרד", מוסיפה הרמתי. "קבוצת האומנים שכל אחד מהם שונה מהשני בסגנונו ובקולו והפיכתם לגוף אחד הם שיצרו את הקסם".

"אומנם הייתי ילד קטן בזמן שצולם המופע, אבל אני עדיין זוכר שהשקיעו ברקדניות ובתפאורה ושבלונים התעופפו באולם", אומר גיא דגן, בנה של צילה דגן. "זה היה ממש קרנבל אמיתי". "העובדה שהמופע צולם לטלוויזיה תרמה להצלחתו", מבהיר הרפז. "אלמלא הטלוויזיה כמה כבר היו נחשפים לאלבום? כשהמופע שודר היה רק ערוץ אחד וכמעט 100% רייטינג, וזה דחף להצלחה המסחררת שלו".

למרות זאת, הרמתי נשמעת מסויגת כשהיא מדברת על הפרויקט. "יצאנו מופסדים מהעניין הזה. אף אחד לא ידע, ומי שידע לא התייחס לכך שזו הייתה הפקה ורעיון שלנו בקול ישראל. מי שהשמיע את שירי האלבום בלי הפסקה מדי יום ולפעמים כמה פעמים ביום, היה אלי ישראלי מגלי צה"ל. הוא התאהב בסגנון הזה והרבה להשמיע אותו, עד שאנשים עד היום בטוחים שהוא הפיק אותו".

בעקבות הצלחת המופע יצא ההרכב לסיבוב הופעות ארצי, ואת עמדת המנחה אייש יוסי בנאי. למרות זאת, ובניגוד למצופה, סיבוב ההופעות המושקע והמרהיב הופסק אחרי עשר הופעות. "ההפקה המורכבת והלוגיסטיקה היו יקרות מדי", מסביר הרפז. "זה היה הפסד כלכלי".




"ארץ טרופית יפה" דרבן את משתתפיו - ואומנים נוספים - להמשיך בסגנון הברזילאי ולהשתתף בחגיגה: יהודית רביץ הוציאה את האלבום "בוא לריו", שכלל נוסחים עבריים לשירי ז'ורז' בן ז'ור, וצמד הפרברים הוציא את האלבומים "פרברים טרופיקל" ו"שיר אהבה רחוק" עם מתי כספי, שכלל את הלהיט "מתוק התפוח" ושירים נוספים מהז'אנר הדרום אמריקאי. מתי כספי המשיך להתעמק בסגנון המוזיקלי הזה והפך לאחד היוצרים העבריים המזוהים עמו. ב–1987 הוציא כספי את "ארץ טרופית משגעת", שכלל תרגומים של מנור לשירים ברזילאיים לצד שירים מקוריים שכתב.

"זה משהו שלא נעשה כמותו בארץ", מסכמת פוקס. "בעיני אהוד זה הפרויקט הכי מוצלח שהיה לו, ועובדה ששירי התקליט מתנגנים עד היום. ללא ספק הוא שרד את מבחן הזמן".