תיראו מופתעים. עינת שרוף, כוהנת השירה בציבור, מתה על חגיגות. לכן היא הוזמנה עם האחים אסנר למופע משותף בפסטיבל הפסנתר, החוגג 20 שנה להיווסדו. "את רואה מה זה? הגעתי בדיוק בזמן לחגיגות ה־20 של הפסטיבל", היא מתמוגגת.



במופע, "חצר ובית וגינה - שרים בישראלית", שיתקיים במוצאי שבת, 27 באוקטובר (21:00, קאמרי 3, תל אביב) עם האחים אסנר בפסנתרים, ניצן עין הבר בכלי נשיפה ואיתן איצקוביץ בתופים – שרוף, שרגילה לפזז על שולחנות ולעשות שמח וכפיים, תציג פן מוזיקלי אחר.



"הכוונה להביא לבמה גוון שונה מזה שאני עושה בהופעות שלי: שירים עבריים שקטים שאני רוצה לגעת בהם", מספרת שרוף ומציגה דף נייר שעליו מופיעה בכתב ידה רשימת שירי המופע: "פנס בודד", "דוד שמש ואנטנה גם", "זו אותה האהבה", "כשהיינו ילדים" ועוד. "אני רוצה לשיר שירים מפעם שיש להם סיפור, על שכונה, על געגוע. כשאני שומעת, למשל, את 'פנס בודד', בשנייה אני חוזרת להיות ילדה חולמנית בת 10".



יאפשרו לך לשיר הפעם סולו?
"אין סיכוי. אבל אני מתה על שירת הרבים. הישראלים אוהבים לשיר בציבור. גם בחו"ל, מפגש של ישראלים עם ישראלים הוא הכי משמח. גם אם לפעמים קשה פה, אם קורה לך משהו ברחוב, מיד יעזרו לך. דבר כזה לא קורה בארץ זרה. זאת הישראליות במיטבה".



שיתוף הפעולה עם האחים אסנר ("עוזי וחיים הם מוזיקאים גדולים") החל כששרוף התארחה באחד מערבי הזמר העברי שמקיימים האחים המוזיקאים. "אהבנו את החיבור והחלטנו להמשיך"





שרוף (55) התפרצה לסלון שלנו ולחיינו בראשית שנות ה־2000, כשהופעתה במועדון הגנקי בתל אביב, לצד חברה הטוב יאיר לפיד, הועברה בשידור ישיר בטלוויזיה. מאז, כבר 17 שנים רצוף, היא ממשיכה להופיע מדי יום רביעי בגנקי, שממשיך להיות מפוצץ, ובכל הארץ. "לאחרונה הופעתי בתצוגת אופנה, והקהל קם ורקד. בסוף ההופעה ניגשה אלי אחת המשתתפות וסיפרה שגרמתי לה לקום ולרקוד. זה מסוג המחמאות שאני מקבלת במעלית, במסעדה, בסופר או ברכבת. אנשים באים להגיד לי תודה שעשיתי להם שמח", היא אומרת.



בחיים מחוץ לבמה, טפו טפו, עכשיו הכל בסדר. זאת לאחר שלפני כשנה התגלה גוש סרטני באחד משדיה. "לא היה קל", היא משחזרת. "החיים שלי גלויים לכל. אין אצלי סודות", היא אומרת ומתחילה לשיר את "יש לי יום־יום חג", שיר של נעמי שמר שאהוב עליה במיוחד. "המשפט המסיים את השיר: 'הללויה בגלל דברים כאלה, הללויה אני עדיין שר', זה המוטו שלי".



כמה שירים עבריים את זוכרת בעל־פה?
"הצחקת אותי. אין שיר עברי שאני לא מכירה. אם חלילה לא אדע שיר, אכסה את הראש בשמיכה מרוב בושה. אני מכורה לשירים עבריים ועסוקה בזה יום ולילה".



שרוף, מתברר, לא רק יודעת לשיר ולעשות שמח. לאחרונה היא נראית על מסכי הטלוויזיה והקולנוע. בין היתר, היא השתתפה בריאליטי "גולסטאריות", בסדרה "ויקי", הנחתה תוכניות מוזיקה, ושיחקה בסרטים "ואז היא הגיעה" ו"ישמח חתני", שובר קופות שיהפוך בקרוב לסדרת טלוויזיה. "המשחק מהווה חלק חשוב בקריירה שלי", היא אומרת. "אני מאוד אוהבת את זה, הולכת לאודישנים ומחכה לעוד תפקידים, גם לתפקיד ראשי. שום דבר לא מאוחר מדי".



כבוד לעבר


שרוף (55), המתגוררת בתל אביב עם בן זוגה, המוזיקאי תמיר הרפז, נולדה במושב חצב באזור השפלה להורים שעלו מטריפולי. אביה, בן ציון חלפון ז"ל, שהיה סגן שר החקלאות, נהרג בתאונת דרכים בגיל 48, כשעינת הייתה בת 14. "מושב חצב הוא ההשראה לכל מה שאני עושה", היא משתפת. בנותיה התאומות הן הגשמת חלום של האם היהודייה. ירדן רופאת ילדים ושיר עורכת דין, והן הפכו אותה סבתא לארבעה נכדים. "אדם, נכדי, אמר לגננת ש'סבתא עובדת בלעלות על שולחנות'. הנכדים שלי אוהבים להקשיב ולשיר שירים עבריים שסבתא גדלה עליהם. הנחלתי להם את אהבת השירה. עשיתי משהו בחיים שלי", היא צוחקת.



את שרה גם מזרחית בהופעות שלך?
"יש נוכחות בולטת לשירים ים־תיכוניים. אני מאוד אוהבת שהקהל קם על הרגליים ועושה שמח. זה מגבש ומאחד. לא מדובר בניצחון של המוזיקה המזרחית; פשוט לקח לה יותר זמן להיטמע בתרבות הישראלית".






את מזדהה עם המאבק המזרחי?
"השבוע, כשהייתי במושב חצב, ביקרתי חברה של אמא שלי, וכשהיא שרה שיר בטריפולטאית, זה הזכיר לי את בית אבא, והלב נצבט. אין לנו עתיד אם לא ניתן כבוד לעבר. יש לי כבוד לאלה שמרימים את דגל ההנצחה של תרבות ההורים שלנו".



הרגשת שתרבות ההורים שלך הודחקה?
"לרגע לא. גדלתי בבית שבו שמעו התרנגולים, אריק איינשטיין, הגבעטרון, פריד אל־אטרש ולילה מוראד. הוריי מעולם לא התכחשו למוצאם, אבל הם היו גאים להיות ישראלים והטביעו בנו את אהבת הארץ. מעולם לא קיבלתי את ההרגשה שמפני שאני מזרחית, לא אוכל להצליח".



את חושבת לתרגם את הפופולריות שלך לעשייה פוליטית?
"יש רגעים שבהם אני חושבת על פוליטיקה כדי להמשיך את אבי מהמקום שבו סיים את חייו באופן טרגי ואת העשייה שלו, להיות שרת החקלאות. כואב לי כשאני שומעת את כאבם של החקלאים. אני הייתי עולה על בריקדות. מצד שני, פוליטיקה - אני יודעת את זה גם משיחות עם חברי יאיר לפיד - זה מקצוע קשה מאוד. הפופולריות יכולה לשמש כמקפצה, אבל המבחן הוא בעשייה אינטנסיבית".