טרם נפתרה התעלומה איך התקבצו כל כך הרבה כישרונות־על במשפחה אחת. אבל אביתר בנאי הוא באמת משהו מיוחד. הדימוי האינסטינקטיבי שקופץ למלבן המצח הוא שרף (מלאך), ששוליו מלאים את ההיכל. לא רואים את שש כנפיו, אבל מרגישים אותם בכל מילה ותו שיוצאים לו מהפה.
לפני שהוא ממשיך, הוא משמיע את תפילת המכורים האנונימיים: "אלי, תן בי את הכוח לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, האומץ לשנות את אשר ביכולתי והתבונה להבחין בין השניים". הקהל עונה לו "אמן", והיכל התרבות ממש הופך להיכל הקודש. הוא שר עוד כמה שירים, ובהם "מגדל המים", "אב הרחמן", "אותיות פורחות באוויר", ואז מניח את הגיטרה ועובר לפסנתר הכנף. שם הוא פורט על המנענעים ושר את "יפה כלבנה" המפעים, "אבות ובנים" המרטיט ו"יש לי סיכוי" המצמית.
התרעות פיקוד העורף