כבר שנים שאנחנו מחכים לסרט הזה. הידיעה על הפקתו פורסמה לראשונה ב־2010, ומי שלוהק במקור לתפקיד הראשי היה סשה ברון כהן - האיש שמאחורי עלי ג'י ובוראט. כשהידיעה על כך התפרסמה, השמחה הייתה רבה. הוא אולי גבוה מדי לדמות, אבל הקומיקאי הבריטי־יהודי היה יכול להעניק לפרדי את ההומור והמודעות העצמית שהיו מנת חלקו בכל מקרה ולהקפיץ את הסרט הזה אל על.
אך למרבה הצער זה לא קרה בסוף. ביולי 2013 פורסם כי ברון כהן עזב את הפרויקט בגלל חילוקי דעות עם חברי להקת קווין: הגיטריסט בריאן מיי והמתופף רוג'ר טיילור. לטענתו, השניים, שחתומים על הפקת הפרויקט, לא רצו שהפוקוס של הסרט יהיה על המיניות של מרקורי או על מותו מאיידס אלא על סיפורה של הלהקה עצמה: ההתחלות הקשות, העלייה לגדולה וגם ההצלחה המתמשכת לאחר מותו של מרקורי. קווין ממשיכים להופיע עד עצם היום הזה, כשסולנים שונים החליפו את מרקורי לאורך השנים.
ב־2016 אמר ברון כהן בתוכניתו של הווארד שטרן שבריאן מיי הוא “מוזיקאי מדהים, אבל לא מפיק קולנוע גדול". עוד סיפר: “אחד מחברי הלהקה - לא אגיד מי - אמר לי: ‘אתה יודע, זה סרט כל כך גדול כי יש בו דבר כל כך מדהים שקורה באמצע'. אז אני אומר לו: ‘מה קורה באמצע הסרט?'. הוא אומר: ‘אנחנו רואים איך הלהקה ממשיכה להצליח ולהתפתח'. אמרתי: ‘שמע, אף אחד לא יראה סרט שבו הגיבור מת מאיידס ואז רואים איך הלהקה ממשיכה'".
מעבר לניסיון של חברי קווין להציב את סיפור הלהקה במרכז הסרט, ברון כהן טען גם שהם ביקשו לצנזר ולמתן את אישיותו ואורח חייו ההדוניסטי של מרקורי. לטענתו, הוא רצה להראות את האמת, בעוד שחברי הלהקה רצו להגן על התדמית והמורשת שלהם. “יש סיפורים מדהימים על פרדי מרקורי. הבחור היה פרוע!", הוא אמר לשטרן. “יש סיפורים על גמדים מהלכים במסיבות עם צלחות קוקאין על הראש!". על פי ברון כהן, קווין לא רצו שהסיפורים הללו ייצאו החוצה והעדיפו ליצור סרט ידידותי לכל המשפחה. האם זה נכון גם לגבי הגרסה הסופית של הסרט? נגלה בקרוב.
ובעוד ברון כהן טען שעזב כי לא אהב את הכיוון שאליו חברי קווין רצו לקחת את הסרט, הם מצדם סיפקו נימוקים אחרים. רוג'ר טיילור טען שברון כהן פוטר כי הם לא רצו שהסרט יהפוך לבדיחה. ואילו בריאן מיי אמר שברון כהן פשוט מזוהה מדי מכדי לגלם את מרקורי. לא ברור אם טיילור שם לב, אבל קצת קשה לצפות מסרט שקוראים לו “רפסודיה בוהמית" לא להיות בדיחה. לפחות קצת.
היצירה האפית הזאת של קווין משנת 1975, מאלבומם הרביעי "לילה באופרה", היא אחד הלהיטים שהכי מזוהים עם הלהקה. אחרי מותו של מרקורי, “רפסודיה בוהמית" יצא כסינגל בפעם השנייה והפך לשיר הראשון בהיסטוריה שהגיע למקום הראשון במצעד הבריטי במשך יותר משבוע אחד, בשנים נפרדות: תשעה שבועות בשנת 1975 ועוד חמישה שבועות ב־1991. אחר כך, בשנת 2000, נבחר השיר באנגליה וגם בישראל (על ידי רדיו תל אביב) לשיר המילניום.
אבל יחד עם זאת, מרבית האסוציאציות שלנו מבלדת הרוק הפומפוזית הזאת, ששש דקותיה כוללות אופרה ורוק כבד ומה לא, הן מזן הקריוקי. “רפסודיה בוהמית" זה שיר שאוהבים בהפוך־על־הפוך, באירוניה גלויה. שיר שמלמדים ילדים בני 3 לשיר, כי זה מאוד חמוד ומצחיק לראות אותם מבצעים אותו. לא סתם הוא נהיה להיט ענק באמריקה ב־92', אחרי שנכלל בפסקול קומדיית הקאלט “עולמו של וויין". לא סתם יש לביצוע של החבובות לשיר יותר מ־67 מיליון צפיות ביו־טיוב.
המשמעות האמיתית של השיר מעולם לא הובהרה עד הסוף. יש שלל פירושים: בין היתר, שמדובר בשיר על ילדותו של מרקורי או על המיניות שלו. מרקורי עצמו צוטט באומרו שאין לשיר משמעות אמיתית ושזה סתם “קשקושים שמתחרזים".
לאחר שברון כהן עזב את הפרויקט, החלו להיזרק לאוויר אופציות ליהוק חדשות לתפקיד של פרדי מרקורי. אחת מהן הייתה בן וישו האנגלי, שהפליא לאחרונה בגילומו של המאהב הצעיר של יו גרנט בדרמה ההיסטורית “שערורייה אנגלית למדי". בסופו של דבר, מי שנבחר להיכנס לנעליו של מרקורי הוא ראמי מאלק, כוכב סדרת המתח “מר רובוט". על אף הדמיון הפיזי הבולט בינו לבין כוכב הרוק המנוח, העובדה שהוא אמריקאי כמובן מעיבה על הבחירה.
ברון כהן ניסה בזמנו לשדך לפרויקט במאים חשובים כמו טום הופר הבריטי (“נאום המלך", “עלובי החיים") ודיוויד פינצ'ר ("מועדון קרב", "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן"). בסופו של דבר ביים את הסרט בריאן סינגר, המוכר כבמאי של סרטי "אקס־מן" וסרטי קומיקס למיניהם ומי שהוגשה נגדו תביעה על תקיפה מינית של קטינים.
כיום פרדי מרקורי מוכר כאחד הגיי אייקונס הגדולים של עולם הרוק, אבל זה לא תמיד היה כך. בגלל התקופה שבה פעל הוא מעולם לא יצא מהארון באופן רשמי - עד היום לא ברור אם היה הומו או דו־מיני. מצד שני, אי אפשר לומר שהוא הסתיר את היותו קוויר. הוא מעולם לא התאמץ להצניע את זהותו המינית.
הזמר הצעיר אדם למברט, בוגר “אמריקן איידול" שמופיע כיום עם מיי וטיילור כסולן של קווין (ואף הגיע איתם להופעה בפארק הירקון ב־2016), מחזיק בתואר הגיי המוצהר הראשון שהגיע לראש מצעד האלבומים האמריקאי. אם תשאלו אותו, הוא יגיד לכם שלדעתו מרקורי מעולם לא הסתיר את זהותו המינית. “אני לא יודע כמה הוא באמת היה בארון", אמר למברט לאחרונה למגזין “Attitude". “היו ראיונות שבהם הוא נשאל אם הוא גיי והוא ענה שכן". למברט מתייחס, בין היתר, לראיון שמרקורי העניק למגזין המוזיקה “אן.אם.אי" ב־1974, שבו אמר: “I’m as gay as a daffodil, my dear!". "אני לא יודע אם חשבו שהוא מתבדח, אבל הוא מעולם לא ממש אמר ‘לא, אני לא'", הוסיף הזמר הצעיר. “זאת תקופה אחרת, והדיבור על זה בתקשורת היה טאבו. אני חושב שזה התפרש כהתבדחות, אבל הוא די עמד מאחורי זה מההתחלה".
במשך השנים דובר רבות על זהותו המינית של מרקורי. מצד אחד, כיום הלוק, הסגנון ואפילו שם הלהקה שלו ברורים לחלוטין. מצד שני, אהבת חייו המוצהרת הייתה מרי אוסטין, שעליה כתב את השיר “Love of My Life", ושאותה מגלמת בסרט השחקנית לוסי בוינטון. מרקורי הכיר את אוסטין בתחילת שנות ה־70, עוד לפני שהתפרסם, וחי עמה במשך שבע שנים. גם כאשר כבר לא היו זוג, הם נשארו בקשר הדוק, והזמר אמר שהיא החברה הכי טובה שלו.
לפי גרסה אחת, תפקידה של אוסטין היה להסתיר מהציבור את היותו הומוסקסואל. ולפי גרסה אחרת, היא אכן הייתה אהבת חייו, אף על פי שהוא נהג לשכב גם עם גברים ומערכת היחסים הרומנטית ביניהם הסתיימה בסוף 1976, כשהוא התוודה בפניה על כך. אחרי שהם נפרדו, מרקורי התמסר לסקס עם גברים צעירים. האורגיות עתירות הקוקאין והאלכוהול שארגן היו ידועות לשמצה. הוא היה בליין קבוע בסצינת הגייז ההדוניסטית של ניו יורק בתחילת האייטיז. כיום רבים מכירים את הסיפור על כך שהבריח את ידידתו הנסיכה דיאנה למועדון גייז בלונדון מבלי שאף אחד יזהה אותה על ידי כך שעזר לה להתחפש לגבר. מסתובב גם סיפור על כך שבאחת המסיבות שהפיק הוא החביא דוגמן עירום בתוך מגש של כבד נא רוטט.
גם אחרי שנפרדו, מרקורי ואוסטין המשיכו להיות קרובים. הוא סיפק לה עבודה בצוות של להקת קווין והיא נסעה איתם לסיבובי הופעות. מרקורי לא הרבה להתראיין, אבל כשהסכים לעשות זאת דיבר על הבדידות שלו ועל הקושי למצוא חברי אמת כשאתה סלב כל כך גדול. “כל המאהבים שלי שואלים למה הם לא יכולים לתפוס את מקומה של מרי“, אמר מרקורי באחד הציטוטים הכי מפורסמים שמיוחסים לו (באנגלית המילה lover כמובן לא חושפת אם מדובר במאהבים או במאהבות). “אבל זה פשוט בלתי אפשרי. היא החברה היחידה שלי, ואני לא רוצה אף אחד אחר. עבורי היא הייתה הידועה בציבור שלי, זה היה כמו נישואים. אנחנו מאמינים זה בזו, זה מספיק בשבילי".
בשנות ה־90 אוסטין נישאה וילדה שני ילדים (מרקורי שימש סנדק לבנה הבכור), אך נישואיה לא החזיקו מעמד. מרקורי הוריש לה חלק גדול מהונו וגם את ביתו: אחוזה ענקית בקנזינגטון, מערב לונדון. מאז מותו היא מתגוררת באחוזה. בשנת 2000 אמרה אוסטין בראיון למגזין “OK!": “איבדתי מישהו שחשבתי שהוא אהבתי הנצחית. כשהוא מת הרגשתי שאנחנו נשואים. בחיים לא הייתי יכולה להיפרד מפרדי אלא אם כן הוא מת, וגם אז זה היה קשה“.
אולי בניסיון להשיב לעצמה את חייה ולא להרגיש שהיא חיה באתר הנצחה, אוסטין הסירה לאחרונה את כל ההודעות והמכתבים שמעריצים כתבו או תלו על חומת אחוזתו מאז מותו, למורת רוחם.
התרעות פיקוד העורף