בשנות ה-80 הייתה תחרות תקשורתית אחת שעניינה את הציבור: לא, לא, אני לא מתכוון לתיסלם ובנזין אלא לתחרות בין 2 הדיוות הגדולות של הפופ הישראלי דאז- ירדה ארזי ועפרה חזה. בדיעבד, בין השתיים לא הייתה יריבות אישית או מקצועית יתר על המידה, אלא בעיקר תכסיס שיווקי שנועד לספק כותרות תקשורתיות וליצור שיח סביב השתיים.

בשנת 2000, לפני 18 שנה הלכה חזה לעולמה ועם מותה הפכה לאייקון תרבות וזמר שלא נס ליחו. במקביל, ארזי הוסיפה להקליט, להופיע ולאחרונה גם חברה לגבעטרון לסיבוב הופעות מוצלח ושומרת על מעמדה כאושיית זמר עברי.

לפני כחודש ישבתי בסלון ביתו של בצלאל אלוני, מנהלה של עפרה חזה ומי ש"גילה" אותה, והוא סיפר לי על שיר שכתב והלחין לזכרה של עפרה, מתוך געגועיו העזים אליה. אלוני התעקש שאשמע את השיר דרך אזניות במכשיר הטלפון שלו ואני מודה, שלמן השנייה הראשונה התרגשתי.

הוא סיפר לי כי לא ידע מי יבצע את השיר, אך בעקבות פנייה של כאן גימל (שיזמו פרויקט "קול הנשמה", פרויקט מחווה בדמות גרסאות כיסוי חדשות לשיריה של חזה) וגברי מזור (מנהלה ויד ימינה של ארזי) הוצעה ירדנה ארזי לבצע את השיר. בחירה שלדבריו הייתה מוצלחת מאד. לאחר מספר מחשבות על שם השיר הוחלט כי ייקרא "געגוע של מנגינה" ויופק מוזיקלית על ידי יעקב למאי.

ארזי נשמעת בשיר במיטבה ומצליחה לגעת ולרגש בביצוע, גם אם נניח לרגע בצד את עניין ה"גימיק" שבוודאי נלקח בחשבון בהקלטתה שיר לזכר עפרה חזה ז"ל. השיר תפור לקולה ומידותיה הקוליות של ארזי והיא משרתת היטב את המלודיה והטקסט שמשרתים את קולה בחזרה.

גימיק או מחווה מרגשת? ירדנה ארזי מפתיעה עם שיר מחווה לעפרה חזה

ארזי נשמעת בשיר במיטבה ומצליחה לגעת ולרגש בביצוע, גם אם נניח לרגע בצד את עניין ה"גימיק" שבוודאי נלקח בחשבון