אם יש זמרים שאיכשהו עוברים קריירה שלמה מבלי ליהנות ולו מבדל להיט אחד לרפואה, פיני חדד נמנה עם הזמרים המאושרים שזכו לפרוץ עם להיט ענק סולל דרך. בניגוד לאחרים שנעלמו כלעומת שבאו, ממשיך חדד להופיע ומדי פעם מטפטף שיר חדש, אבל אף אחד מהם איננו מתקרב להצלחה של “לא לבד”, הלהיט ששם אותו על המפה, וממש בימים אלה, בשלהי 2018, חוגג חצי יובל.



אז, בסוף 93’, היה חדד זמר פאבים צעיר ומוסכניק לשעבר, שעבד עם המפיק המוזיקלי נחום עושרי על אלבום בכורה. “כמנהג זמרים בראשית דרכם, חיפשתי שירים אצל כל מיני כותבים ואף כותב לא נתן לי מה שרציתי”, הוא משחזר. “כך היה עד שהגעתי לאביחי מליחי, שעל כל שיר שהשמיע לי, אמרתי ‘לקחתי’. האלבום, שהתבסס בעיקר על שירים שלו, כבר היה כמעט גמור, אבל הרגשתי שחסר לי שיר קצבי כדי להרים את כל העסק”.





היכן מצאת אותו?
“לא תאמין. הייתי כמו הר געש שמאיים להתפרץ. כל כך רציתי שהאלבום ייצא סוף־סוף, מה שגרם לי לעשות עוד סיבוב אצל כותבים שונים, ואצל אף אחד מהם לא מצאתי מה שחיפשתי. מה עושים? חוזרים למליחי, אין ברירה אחרת. קמתי מוקדם בבוקר, בשעה לא מקובלת אצלי, אחרי לילה של נדודי שינה, והתקשרתי אליו. ‘אני חייב עוד שיר’, אמרתי לו והסברתי איזה. ‘אין בעיה’, אמר, ‘תוך שעתיים אני חוזר אליך’”.



והוא חזר?
“בול בזמן. מליחי השמיע לי את ‘לא לבד’ בטלפון מתוך טייפ קלטות מצ’וקמק. הלחן כל כך תפס אותי, שישר חטפתי אותו ומסרתי מיד לעושרי. ‘נחום, כפרה, עכשיו אתה עושה לי את העיבוד’, אמרתי, והוא עשה ויצא מדהים. מיד לקחתי את השיר להשמעה בתוכנית הרדיו של יוסי סיאס. אני, שכל מה שקיוויתי זה השמעה פעם בשבוע בתוכנית שלו, זכיתי להיות מושמע אצלו נון־סטופ”.


יוסי סיאס. משה שי, פלאש 90
יוסי סיאס. משה שי, פלאש 90


ופרט ליוסי סיאס?
“השיר התפשט כמו אש בשדה קוצים. בבת אחת מצאתי את עצמי על גג העולם: מעריצות, מעריצים, כתבות בעיתונים, תוכניות רדיו וטלוויזיה עם הרייטינג הכי גבוה, כולל כמובן 'המעגל' של דן שילון, הופעות בחו”ל. לכל מקום שאליו הגעתי, ליוו אותי הדברים של יוסי סיאס, ‘אל תשכח מאיפה באת ולאן אתה הולך’, כלומר תישאר עם שתי הרגליים על הקרקע. המשפט שאמר נחקק לי בנשמה ובמוח. התופעה של המעריצות והמעריצים הייתה משהו שלא תיארתי לעצמי שיכול להיות. ממש נוצרה היסטריה סביבי. כשיצאתי מהופעות, בחורות רדפו אחריי לאוטו, זה היה מטורף. עד שער אפרים, המושב שלי בשרון, היו מגיעות המעריצות. גם לא חסרו הטרדות בטלפון והיו אפילו הצקות, כל מיני דברים משוגעים שלא נעים לי לספר עליהם. אני מעדיף להשאיר את זה לדמיון של הקוראים”.



אתה יכול לתת דוגמה?
“השיא היה שערב אחד חזרתי מהופעה, ולהפתעתי מצאתי את אחת המעריצות ישנה במיטה שלי”.

איך היא הגיעה לשם?
“אז עדיין גרתי אצל ההורים. היא צלצלה בדלת, מכרה איזה סיפור, נכנסה, סגרה את הדלת ונרדמה”.

מה עשית?
“נרדמתי לידה. הייתי מאוד עייף מההופעה”.

בלי שטויות

כשחדד, בחור עם ראש על הכתפיים, נשאל כיצד נחלץ מהתופעות שתיאר, הוא משמיע את מילת הקסם - “לימור”. שכן חודשים אחרי הפריצה עם “לא לבד”, הוא פגש את רעייתו לימור, לה הוא נשוי כבר 22 שנה. “כשאתה מתרגל לטוב, אתה כבר לא יכול לרדת מזה”, הוא אומר.

הם נפגשו בנסיבות מוזיקליות; הקלידן של חדד שירת עם לימור בצבא באותה יחידה. “מצאתי בה יופי וטוב לב”, הוא מעיד. “היא אישה יפה ותומכת, וזה דבר חשוב כשהולכים על קריירה של זמר”.

בתחילת דרכם המשותפת הייתה לימור מתלווה אליו להופעות. זה נעם לו - וגם הפריע לו. “כשידעתי שהיא נוכחת בהופעה, הייתי מאבד את הריכוז”, הוא מודה, “תוך כדי שירה הייתי מחפש אותה בקהל, דואג אם נוח לה. מאז היא נשארת בדרך כלל בבית. כאשתי, גם לא רציתי שתצא לעבוד. אצלי כבודה של בת מלך - פנימה”.

ולא רק לימור; בניגוד לאי־אלה מעמיתיו, חדד לא הסתחרר מההצלחה ונשאר יציב. “לקחתי את הכל בפרופורציה”, הוא מציין, “מראש היה לי ברור שאחרי כל עלייה, יש ירידה. יחסית לזמרים שהתחילו בזמני, תמיד שמרתי על גובה מסוים. גם כשהתקליט הראשון של ‘לא לבד’ מכר 120 אלף עותקים, הבנתי ששום דבר לא מבטיח לי שכך זה יימשך בתקליטים הבאים”.



משעמם איתך. שמך אף פעם לא נקשר לשערוריות. לא נעצרת על ידי שלטונות המס ולא עשית בלגן.
“אומנם היו כאלה שהציעו לי לעשות משהו שיקפיץ אותי למעלה, אבל אני מעדיף להישאר איך שאני, בלי עניינים. ואלה שנעצרו, הכסף בלבל אותם עד כדי כך שהם עשו שטויות”.

ואתה?
“לא עשיתי שום שטויות בדרך. כמה שהצלחתי יותר, פחדתי שמישהו ייפגע ממני. תמיד כיבדתי את כולם ולא זלזלתי באיש. הודות לכך, תודה לאל, השם שלי הולך לפניי. ואני אומר את זה בלי להשתחצן”.

מתי הסתיימו המהומות סביב “לא לבד”?
“אולי תתפלא, אבל ההתעניינות בשיר נמשכת עד היום. כשאני מגיע להופעות, לא פעם מצטרפים אלי בשירה ילדים שבכלל לא היו בתכנון כשהשיר יצא”.

כשהיית בגילם חלמת להיות זמר?
“בכלל לא. נולדתי, גדלתי ואני חי עד היום במושב של יוצאי תימן. מנעוריי נתתי יד במוסך של המשפחה, ובצבא שירתתי כנהג אמבולנס. שרתי רק להנאתי. על הבמה עליתי לראשונה כשהייתי יוצא עם החבר’ה למועדון ‘סירונית’ בנתניה. בעידוד שלהם הייתי עולה ושר פה שיר, שם שיר. כך היה שבעל המועדון הציע פעם שאבוא ואתן ערב שלם”.

ונתת?
“בוודאי, אבל זה לא היה פשוט. מה אתן שם? עוד לא היה לי רפרטואר, לא היו לי נגנים. בעצם לא הכרתי אף אחד בתחום. מכיוון שקיבלתי תאריך, כבר לא יכולתי לסגת. למדתי שירים. נהייתי זמר מבלי להתכוון לכך”.

בלי שירים מהשרוול

הקריירה לא הרחיקה את חדד מההרגלים הישנים. בגיל 51 הוא מניח תפילין מדי בוקר, ממשיך לשחק במושב כדורגל עם חבריו ולדבריו, הוא גם נוהג לרוץ להנאתו ונשאר באותו כושר כמו פעם. עם החברים הוא אף יוצא לדוג. “אני חולה דיג, וזה מביא אותי אפילו עד ראש הנקרה”, הוא מספר. “כשאתה זורק את החכה לים ומחכה לדגים, אתה מתנתק מהכל ונמצא בעולם אחר שכולו שלווה”.

כשביקרתי בעבר אצל חדד, תצפתנו מגג ביתו הרב־מפלסי אל העיר טול כרם הפרוסה מנגד. המושג “קו התפר”, המצטייר לרבים מאיתנו כערטילאי, הפך לחלק נפרד משגרת חייו, כשהיה צופה כמו בסרט בפעילות צה”ל בעיר הסמוכה. ה”סרט” נגמר כשנבנתה חומה סביב המושב. “עם כל הקרבה שלנו לטול כרם, לשקט שיש כאן, במקום הכי שקט בארץ, אין תחליף”, הוא מצהיר.

לא רצית להתקרב לתל אביב כדי לקדם את הקריירה שלך?
“בחיים לא אעזוב את המקום הזה, רק בו אני מרגיש הכי בבית”.



חדד איננו מהלהוטים אחר תוכניות הריאליטי המזמרות. “החבר’ה שבאים להתחרות שם משרתים בעיקר את המפיקים, לא את עצמם”, הוא טוען. “איפה כל אלה שהתמודדו ב’דה וויס’? ערב אחד רואים אותם בטלוויזיה, ולמחרת מי שומע עליהם. גם הזוכים ב’כוכב נולד’ נעלמו. הכל אשליות. תוכניות ריאליטי כאלה עלולות להכניס זמרים צעירים לדיכאונות שמהם לא יידעו איך לצאת”.

ואם ילדיך ירצו להשתתף בתוכניות מסוג זה?
“אם הילדים שלי ירצו משהו, לא אעצור אותם. דווקא אעודד כמה שאוכל. אם למרות הכל הם יחליטו ללכת לריאליטי, אסביר להם מה הקשיים שעלולים להיות להם”.

חדד ורעייתו הורים לשניים - שניר, כמעט בן 21, ושני, בת 18. שניר מאותת שהוא כבר הולך בעקבות אביו, שמייעץ ומעודד, אבל איננו מפיק אותו. לבן יש מפיק משלו והוא כבר הקליט שיר ביכורים. תחרות משפחתית איננה מרתיעה את חדד, גם לא תחרות מצד זמרים צעירים ממנו, ש”לקחו” אותו בסיבוב.

פיני חדד, שניר חדד. צלם : מירי צחי
פיני חדד, שניר חדד. צלם : מירי צחי


“לעומת כמה כאלה שתופסים הצלחה, רבים נעלמים אחרי שיר או שניים. מי שתופס הצלחה, צריך לדעת מראש שאין ביטוח שהיא תימשך, וזה תלוי גם בחומרים שיוציאו”, הוא אומר.

בראיון לפני כ־20 שנה, אמרת שהחלום שלך הוא להופיע בקיסריה.
“בינתיים זה נשאר בגדר חלום, אבל אף פעם אי אפשר לדעת. תן לי עוד להיט כמו ‘לא לבד’ ואז אולי”.