הבוקר קמתי עם צליל מנדולינה בלב. שמעתי שירים נהדרים שיצאו לאחרונה לאמנים כמו לירון עמרם, ליאור נרקיס, איתי לוי ועוד והרגשתי שסוף סוף המוזיקה בישראל מקבלת גלגלי הצלה בדמות איכות או לפחות מקוריות.
לא ציפיתי כמובן לשיר קרוב לזה של לוקה אבל כן ציפיתי למשהו מקורי ברמה לא פחותה משירה. לפחות מבחינת האידיאל.
ועם זאת, גולן בחר שיר שהוא האנטיתזה לכל מה שהוא איכותי ומקורי: החריזה הלירית לא שווה אפילו את השקל וחצי שגולן שילם על השיר ("איך היא נכנסת עם הפוזה של האלפיון, עשרים קרט יהלומים וזה רק השעון", "זה ברור שהיא רוצה הלילה בלגאן, היא מתקרבת כדי לשאול אם אני בעניין"). בחייך אייל. יש לך כותבים מוכשרים ברמות ואתה אינטלגנט, מדוע לבחור טקסט לא רק טראשי ורדוד, אלא פתטי ומביך שלא עושה עמך חסד?
אני מבין, יש לכל אמן את הרצון להשתנות עם הזמנים ולהתנסות בשלל סגנונות מוזיקליים. זה מבורך ואף רצוי, אך לא צריך לעשות מסחרה מהקריירה המפוארת שלך.
ועכשיו נגיע ללחן. הלחן לא רק שאינו קליט, לא מתרומם ואפילו משעמם לפרקים, העיבוד של ניסים לא נשמע תפור לקולו של גולן ויותר גורע מאשר מוסיף.
כששמעתי את "אבאל'ה ואמאל'ה" של שרית חדד חשבתי שזה שפל המדרגה, אך עכשיו אני מבין שהמצב יכול להידרדר מן הפח אל הפחת. שיר שראוי לגנוז ומיד.
התרעות פיקוד העורף