שמו של גבי ברלין הפך בשלושת העשורים האחרונים שם נרדף ל"שירה בציבור", כאחד מנושאי הדגל של הז'אנר. "כשהתחלתי עם השירה בציבור, לא חשבתי על זה כעל ז'אנר, אלא פשוט אהבתי שירים עבריים, אהבתי לשיר אותם לקהל ולשמח אותו", הא אומר. "ראיתי, ואני עדיין רואה בזה שליחות לשמר את הזמר העברי. שירה בציבור זאת דרך מצוינת לעשות את זה. יש המון שירים עבריים כל כך יפים וטובים, שנוצרו על ידי מיטב היוצרים, והיום אתה כבר לא יכול לשמוע אותם ברדיו. אלא אם מדובר ב'שבת עברית' ברדיו 103FM. השירים הללו מושרים לרוב בערבי שירה בציבור, וחבל, כי מדובר בארץ ישראל היפה והטובה. היום כבר לא יוצרים שירים כאלו".

אתה מאמין שבעוד עשר שנים המושג שירה בציבור עדיין יהיה קיים?
"אני מאמין שכן. מדובר במורשת שלנו ובשירים שהם אבני היסוד של ההיסטוריה שלנו. כבר היום יש את 'בוביזמר' (ערבי שירה בגרוב של היום - ד"פ), שמחזירים את השירים האלו לחיים. אני רואה בהופעותיי בחורים צעירים שנמשכים ואוהבים את זה. אלה שירים שהם בדם שלנו. את זה אי אפשר לשנות".

גם כששירה בציבור היא היום עניין בעיקר לאוכלוסייה מבוגרת?
"נכון שהיום בעיקר מקטלגים את זה לקהל מבוגר, אבל זה לאט־לאט משתנה".




יש לזמר העברי עתיד?
"תמיד יהיו כמה ז'אנרים במוזיקה הישראלית. יהיה זמר עברי טוב, שלצערי הולך ומתמעט, כי יוצרים כמו יורם טהרלב, דן אלמגור, יאיר קלינגר, מתי כספי ונורית הירש - שהגיעו לשיא מסוים - מעדיפים יותר לנוח ופחות ליצור. עדיין יש יוצרים שמוציאים דברים יפים, אבל מובן שהזמר המזרחי ימשיך לשלוט פה. אני עוד לא יודע מה יקרה עם הזמר העברי, אבל אני מאמין שהוא ישרוד. אני מאמין שעוד יקומו מלחינים גאונים שיקומו ויעשו משהו".

ברלין (76) החל את דרכו בלהקת גייסות השריון, שעמה שר את הלהיט "בנצי השמן". אחרי שהשתחרר בסיקסטיז, הצטרף לשני הרכבים: רביעיית "הטיילת" (זכורה בזכות הלהיט "הלילה לטיילת") ו"שבעת המינים".



בהמשך פנה לקריירת סולו שהניבה שירים מוצלחים: "שיר לאלמונית", "מה אמרו הציפורים" ו"ליל בא". במקביל לקריירה שפיתח כזמר, החל לעבוד כמורה לביולוגיה. "תמיד נמשכתי להוראה", הוא מספר. "הוריי דאגו שיהיה לי מקצוע ביד, כי מוזיקה זה מקצוע לא בטוח. אני זוכר שהתלמידים נהגו להצביע לי במצעדי הפזמונים".

באמצע שנות ה־80, כשדגדג לו לחזור לשיר, בחר להמציא את עצמו מחדש: "לקחתי גיטרה והתחלתי לשיר על חוף הים את שירי ארץ ישראל שאהבתי. פתאום התחיל להיאסף קהל, וזה תפס כאש בשדה קוצים".

בשיא ההצלחה, לדבריו, מכר קסטות לא פחות מזוהר ארגוב בתחנה המרכזית הישנה. "אני זוכר שכשהחלטתי להוציא קלטת קאברים ב־1987, כולם אמרו לי שזה לא ילך, כי זה לא מקורי, אבל הקסטות נמכרו כמו לחמניות, וב'ידיעות אחרונות' פורסם: 'גבי ברלין - מלך הקסטות של התחנה המרכזית'. באותו הרגע החלטתי להתמסר לשירה בציבור", הוא מספר.



בימים אלה משיק ברלין סדרת זמר חדשה – "שירים מסביב לעולם", שתחלוק כבוד לשירים עבריים ש"עשו עלייה". "יש המון שירים מתורגמים שמוטמעים חזק בפסקול שלנו, שאנחנו אפילו לא יודעים שהם מתורגמים", הוא אומר. "בסדרת הזמר החדשה אנחנו חוזרים לשירים כמו 'אין כמו יפו בלילות', 'אני חוזר הביתה', 'אהבה בת 20', 'בוטנים' וכו', דרך הסיפורים מאחורי השירים. המופע הראשון בסדרה יהיה בניחוח צרפתי, והאורח שלי הוא ישראל גוריון הגדול".

מזהים אותך ברחוב?
"בטח, כל הזמן. לאחרונה גם הזכירו את שמי בסדרה 'שנות ה־80'".

מה דעתך על היחס לאמנים ותיקים כיום?
"זו בושה וחרפה. אף אחד לא באמת עושה משהו עבורם. יש אמנים ותיקים רבים שצמאים להופיע, אפילו יותר מהרצון לפרנסה, ולא נותנים להם את זה. אני מקווה שיבוא פתרון. זה צריך לבוא ממשרדי הממשלה שעושים, אך לא מספיק".

"שירים מסביב לעולם", 4 בדצמבר, שלישי, 20:30, בית ציוני אמריקה, תל אביב