"אין כמו פסטיבל החג של החגים, שייפתח הערב (חמישי) בחיפה, כדי לקרב את בני כל הדתות זה לזה, וגם כדי להכיר את המוזיקה הערבית לציבור הרחב כאן", משוכנעת הזמרת ויולט סלאמה, שתופיע הערב (20:00) בקונצרט פתיחת הפסטיבל עם ריימונד אבקסיס ונטלי פרץ, בליווי תזמורת "פירקת אל נור". "עם זאת, הייתי זהירה בבחירת השירים שלי בפסטיבל, שידברו לכולם, כמו 'אינתא עומרי', משהו שאין מי שלא מכיר ולא אוהב".



סלאמה היא בת למשפחה ערבית נוצרית מחיפה. אביה מטורען ואמה ממוצא לבנוני. כשהייתה נערה, היגרה עם הוריה לניו ג'רסי, שם הצטרפו למשפחת אמה. היא זינקה לקריירה בארצות הברית עם תואר אקדמאי בראיית חשבון. "אם את רוצה להיות זמרת, צריך שתהיה לך איזושהי תעודה, לכל מקרה', אמר לי אבא", מספרת סלאמה, שבהתחלה צייתה ותמרנה בין העולמות, עד שהתמסרה כולה לשירה.



המוזיקה התערבבה לה עם החיים האישיים. "ג'ורג', בן למשפחה ארמנית, הבעלים של המסעדה הלבנונית במנהטן שבה הופעתי בפעם הראשונה, הוא עד היום בעלי והאבא של הילדים שלנו", היא מציינת. "קודם הוא התאהב בקול שלי. אחר כך בי".





איך הצלחת לסחוב אותו הנה?
"זה משהו שלא בא בקלות. חיכיתי לו הרבה שנים, כי הוא לבנוני-אמריקאי שלא היה לו שום קשר לישראל - חוץ ממני. עכשיו הוא מבין שכאן המקום הכי טוב בעולם לחיות בו".



לדבריה, בשנותיה הרבות בארצות הברית לא ניסתה לשיר באנגלית ו"נשארתי תקועה עם השירה הערבית הקלאסית. למה? כי זה מה שאהבתי ושרתי כל החיים שלי".



עם הדרכון האמריקאי בידיה, הופיעה סלאמה בלי לחשוף את שורשיה הישראליים ברחבי העולם הערבי, כשמתימן, ירדן ולבנון - עד טוניסיה ומרוקו - התקבלה כזמרת פלסטינית. במצרים לא רק הופיעה, אלא גם חייתה שם שלוש שנים עם משפחתה.



ובישראל?
"במשך תקופה ארוכה לא הייתי כאן, כי בעלי הלבנוני חשש. כאב לי הלב להיות בקהיר כל כך קרוב למדינה שבה נולדתי, ולא להיות בה. היינו נפגשים עם המשפחה בבית הקיץ שלנו ביוון, אבל זה לא סיפק אותי, כי תמיד רציתי לחזור לחיפה".



מתי גילו במצרים שאת מישראל?
"זה קרה בפסטיבל גדול של מוזיקה ערבית באופרה בקהיר, שבו סיפרתי לראשונה, שלמעשה נולדתי בישראל. לא יכולתי להסתיר את זה יותר. מאז לא הזמינו אותי יותר להופיע שם".





ב-2009 חזרה סלאמה סופית לחיפה, וקבעה אותה סופית כבסיס להופעותיה בארץ ובעולם. "כשבאתי אחרי שנים לבית שבו נולדתי, בכיתי מרוב התרגשות", היא חושפת. "עכשיו לא אחליף את ההופעות כאן בשום מקום אחר. איפה שאני לא מופיעה בארץ, אוהבים אותי והכי - מהקהילה העירקית - גם אם אני לא בדיוק שרה את השירים שלה, ומיוצאי צפון אפריקה".



וברשות הפלסטינית?
"באופן רשמי לא הופעתי שם וכמובן שמאז שחזרתי לישראל, לא יצאתי להופיע במדינות ערב, חוץ ממרוקו".



ניסית להופיע בעברית?
"האמת היא שאני טובה בשירה בשפה הערבית, כך שאם אנסה לשיר גם בעברית, כמה שאהיה טובה בה, תמיד יהיו יותר טובים ממני".



איך חיפה כיום, בהשוואה לעיר שעזבת בנעורייך?
"היום זאת חיפה אחרת. העיר השתנתה בהרבה - ולטובה. יש פה התפתחות תרבותית מקסימה מאוד, וכשרואים את ההמונים שמגיעים לחיפה לפסטיבל החג של החגים, זה נראה כאילו השתילו לעיר הזאת לב חדש".



והחלום?
"החלום הגדול שלי הוא שסוף סוף יהיה שלום באזור שלנו".