"אחרי שסיפרתי במצרים שנולדתי בישראל, לא הזמינו אותי להופיע יותר"

סלאמה היא בת למשפחה ערבית נוצרית מחיפה. אביה מטורען ואמה ממוצא לבנוני. כשהייתה נערה, היגרה עם הוריה לניו ג'רסי, שם הצטרפו למשפחת אמה. היא זינקה לקריירה בארצות הברית עם תואר אקדמאי בראיית חשבון. "אם את רוצה להיות זמרת, צריך שתהיה לך איזושהי תעודה, לכל מקרה', אמר לי אבא", מספרת סלאמה, שבהתחלה צייתה ותמרנה בין העולמות, עד שהתמסרה כולה לשירה.

המוזיקה התערבבה לה עם החיים האישיים. "ג'ורג', בן למשפחה ארמנית, הבעלים של המסעדה הלבנונית במנהטן שבה הופעתי בפעם הראשונה, הוא עד היום בעלי והאבא של הילדים שלנו", היא מציינת. "קודם הוא התאהב בקול שלי. אחר כך בי".

לדבריה, בשנותיה הרבות בארצות הברית לא ניסתה לשיר באנגלית ו"נשארתי תקועה עם השירה הערבית הקלאסית. למה? כי זה מה שאהבתי ושרתי כל החיים שלי".

עם הדרכון האמריקאי בידיה, הופיעה סלאמה בלי לחשוף את שורשיה הישראליים ברחבי העולם הערבי, כשמתימן, ירדן ולבנון - עד טוניסיה ומרוקו - התקבלה כזמרת פלסטינית. במצרים לא רק הופיעה, אלא גם חייתה שם שלוש שנים עם משפחתה.

ב-2009 חזרה סלאמה סופית לחיפה, וקבעה אותה סופית כבסיס להופעותיה בארץ ובעולם. "כשבאתי אחרי שנים לבית שבו נולדתי, בכיתי מרוב התרגשות", היא חושפת. "עכשיו לא אחליף את ההופעות כאן בשום מקום אחר. איפה שאני לא מופיעה בארץ, אוהבים אותי והכי - מהקהילה העירקית - גם אם אני לא בדיוק שרה את השירים שלה, ומיוצאי צפון אפריקה".