לוי, שאלבומה הראשון "יעל לוי" נושא כמה מהיפים בשירים של הפסקול הישראלי ("גשם, הקשב לנשים", "שיר לשירה", "אי ירוק בים", "תמונה" וכמובן "בלדה לנאיבית"), פחות מוכרת בציבור מאשר הלהיטים שלה, שעד היום מתנגנים ברדיו. היא גם נמנעת מעיסוק בהם, כפי שספק אמרה ספק הזהירה אותי בתחילת השיחה שלנו. "אני לא אדם נוסטלגי ולרוב לא אוהבת לדבר על העבר. אני אומנם מקבלת ואוהבת את כל מה שעשיתי פעם אבל לא אוהבת לדוש בזה", הבהירה והוסיפה בחיוך, "הפעם אחרוג ממנהגי ואני מזהירה אותך: הדברים האלו קרו כל כך מזמן ולא התעסקתי בלזכור אותם לפרטי פרטים".
היא בכלל מעדיפה להתעסק במה שכאן ועכשיו, כמו למשל העבודה על חומרים חדשים שנמצאים בשלבי הקלטות מתקדמים ובקרוב ייצאו לאוויר העולם, "ומעבר לזה אני לא יכולה לפרט", כך לדבריה. חלק מהעיסוק שלה בהווה מפגיש אותה עם חיפוש אחר אומנים חדשים. "אני מעודכנת בכל מה שקורה כיום ואוהבת מוזיקה חדשה בדיוק כמו שאני אוהבת מוזיקה ישנה. למוזיקה אין גיל ואין גבול, וזה מה שאני אוהבת בה".
כששוחחנו על חומריה החדשים, ניכרה היטב בקולה התרגשות ראשונית של אדם שמדבר על הבייבי שלו. אותה התרגשות שאופפת אותה, לדבריה, בכל אלבום שהיא מקליטה. "אני מאוד פדנטית ופרפקציוניסטית ושמה דגש על כל תו וכל אות, ואולי בגלל זה לוקח לי זמן להוציא חומרים חדשים", היא מעידה על עצמה. "רק כשאני שלמה עם התוצרים במאה אחוז אני משחררת אותם לאוויר, כך פעלתי לאורך כל הקריירה".
גם את ההופעות שלה היא בוחרת בקפידה. כך ההופעה הגדולה שבה נראתה לאחרונה אירעה כבר לפני למעלה משנה, באוקטובר 2017 ליתר דיוק. אז, במופע מחווה שנערך ליהונתן גפן לרגל יום הולדתו ה–70, היא ביצעה כמתבקש את "בלדה לנאיבית" שכתב לה גפן ונחשב לשיר הפריצה שלה. מצפייה בקטע מאותה הופעה ביו–טיוב נראית לוי במיטבה: הקול נשאר מלטף בדיוק כשהיה, הגזרה הרזה והתספורת הקצוצה החזירו לכמה רגעים את לוי של היום לאותה צעירה בת 25 ששרה על נאיביות ואהבה נכזבת.
"אני לא חושבת שהייתי נאיבית כשהקלטתי את השיר הזה לראשונה", היא טוענת. "נאיביות זה משהו שטבוע בכל אדם בנושא מסוים, כשבנושא אחר הוא רחוק מכך. כשאני מבצעת את השיר הזה כיום, אני מבצעת אותו ממקום של בגרות וניסיון. כשביצעתי אותו לראשונה הייתי ילדה, אל תשכח, המשמעות של השיר משתנה לפחות בעיני עם השנים".
לוי (63) נולדה בנהריה ולדבריה כבר מגיל צעיר דבק בה חיידק הבמה. "שרתי בטקסים של בית הספר ובמקהלות, אבל לא באמת חשבתי להיות זמרת כייעוד. אהבתי לרקוד והייתי רקדנית וספורטאית בנעורי".
המשיכה לריקוד ולשירה הניעה אותה בשלהי 1972 להתגייס ללהקת חיל הים, שהייתה אז בשיאה. היא השתתפה בתוכניתה ה–11 של הלהקה, "הללו ים", שעלתה בראשית 1973 ושירתה לצד אומנים כמו עודד בן חור וזזי שביט. "הלהקה הייתה חוויה מהנה עבורי", היא נזכרת. "אהבתי את האנשים ואת ההווי והרגשתי שהשירות בה תרם למקצועיות שלי".
עם שחרורה מהלהקה בתום מלחמת יום הכיפורים עברה להתגורר בתל אביב ובעל כורחה ויתרה על הקריירה המוזיקלית. "איבדתי את היכולת לדבר ולשיר", היא משחזרת. "היו לי בעיות במיתרי הקול והייתי צריכה לשתוק ולעבור טיפולים. השיקום היה לחזור מההתחלה על התהליך של העלייה לבמה וההופעה".
בראיון שהעניקה לאלון הדר ב"סופשבוע" של "מעריב" בשנת 2011 סיפרה לוי על המפגש הראשון עם גפן, זה שפתח לה את הצוהר לקריירה המוזיקלית העצמאית. "ישראל גוריון הציע לי לבוא להופיע במועדון שלו כדי להשתקם. יום אחד יהונתן גפן הגיע לבר. הוא בא עם רוטבליט והציע לי לבוא להופיע איתו. הלכתי לישראל ושאלתי: 'מי זה? מה, הוא רוצה להתחיל איתי?'. ההתייחסות שלי הייתה סקפטית וילדותית. לא יכולתי להעריך שזה יכתיב לי דרך לחיים. לא ממש בחרתי, זה יותר בחר אותי. לא הייתי מכוונת מטרה אף פעם".
התרעות פיקוד העורף