"לאן נעלמתי?", חוזרת הזמרת יעל לוי על שאלתי. "אף פעם לא נעלמתי", היא משיבה בנונשלנטיות תוך התעלמות מהחוצפה שיש בשאלה, שנדמה שהיא השנואה ביותר על אומנים. "אני פשוט חיה את החיים שלי ועובדת על המוזיקה בקצב שלי ובזמן שלי. עובדה שלוקח לי להוציא אלבום חדש בכל שבע או שמונה שנים. זו אולי לא הדרך הכי אידיאלית והכי נכונה, אבל עבורי היא הטובה ביותר. כזאת אני".

לוי, שאלבומה הראשון "יעל לוי" נושא כמה מהיפים בשירים של הפסקול הישראלי ("גשם, הקשב לנשים", "שיר לשירה", "אי ירוק בים", "תמונה" וכמובן "בלדה לנאיבית"), פחות מוכרת בציבור מאשר הלהיטים שלה, שעד היום מתנגנים ברדיו. היא גם נמנעת מעיסוק בהם, כפי שספק אמרה ספק הזהירה אותי בתחילת השיחה שלנו. "אני לא אדם נוסטלגי ולרוב לא אוהבת לדבר על העבר. אני אומנם מקבלת ואוהבת את כל מה שעשיתי פעם אבל לא אוהבת לדוש בזה", הבהירה והוסיפה בחיוך, "הפעם אחרוג ממנהגי ואני מזהירה אותך: הדברים האלו קרו כל כך מזמן ולא התעסקתי בלזכור אותם לפרטי פרטים".

היא בכלל מעדיפה להתעסק במה שכאן ועכשיו, כמו למשל העבודה על חומרים חדשים שנמצאים בשלבי הקלטות מתקדמים ובקרוב ייצאו לאוויר העולם, "ומעבר לזה אני לא יכולה לפרט", כך לדבריה. חלק מהעיסוק שלה בהווה מפגיש אותה עם חיפוש אחר אומנים חדשים. "אני מעודכנת בכל מה שקורה כיום ואוהבת מוזיקה חדשה בדיוק כמו שאני אוהבת מוזיקה ישנה. למוזיקה אין גיל ואין גבול, וזה מה שאני אוהבת בה".

כששוחחנו על חומריה החדשים, ניכרה היטב בקולה התרגשות ראשונית של אדם שמדבר על הבייבי שלו. אותה התרגשות שאופפת אותה, לדבריה, בכל אלבום שהיא מקליטה. "אני מאוד פדנטית ופרפקציוניסטית ושמה דגש על כל תו וכל אות, ואולי בגלל זה לוקח לי זמן להוציא חומרים חדשים", היא מעידה על עצמה. "רק כשאני שלמה עם התוצרים במאה אחוז אני משחררת אותם לאוויר, כך פעלתי לאורך כל הקריירה".

גם את ההופעות שלה היא בוחרת בקפידה. כך ההופעה הגדולה שבה נראתה לאחרונה אירעה כבר לפני למעלה משנה, באוקטובר 2017 ליתר דיוק. אז, במופע מחווה שנערך ליהונתן גפן לרגל יום הולדתו ה–70, היא ביצעה כמתבקש את "בלדה לנאיבית" שכתב לה גפן ונחשב לשיר הפריצה שלה. מצפייה בקטע מאותה הופעה ביו–טיוב נראית לוי במיטבה: הקול נשאר מלטף בדיוק כשהיה, הגזרה הרזה והתספורת הקצוצה החזירו לכמה רגעים את לוי של היום לאותה צעירה בת 25 ששרה על נאיביות ואהבה נכזבת.

"אני לא חושבת שהייתי נאיבית כשהקלטתי את השיר הזה לראשונה", היא טוענת. "נאיביות זה משהו שטבוע בכל אדם בנושא מסוים, כשבנושא אחר הוא רחוק מכך. כשאני מבצעת את השיר הזה כיום, אני מבצעת אותו ממקום של בגרות וניסיון. כשביצעתי אותו לראשונה הייתי ילדה, אל תשכח, המשמעות של השיר משתנה לפחות בעיני עם השנים".

יש הופעה שבה לא תבצעי את השיר?
"לא יקום ולא יהיה דבר כזה. אני יודעת שהקהל אוהב את השיר הזה ומצפה לו כמו שהוא מצפה ל'אי ירוק בים' ול'גשם, הקשב לנשים', אז למה שאאכזב? אני דואגת למצוא את המינון בין שירים ישנים לבין שירים עכשוויים וחומרים חדשים".

ימים של שתיקה

לוי (63) נולדה בנהריה ולדבריה כבר מגיל צעיר דבק בה חיידק הבמה. "שרתי בטקסים של בית הספר ובמקהלות, אבל לא באמת חשבתי להיות זמרת כייעוד. אהבתי לרקוד והייתי רקדנית וספורטאית בנעורי".

המשיכה לריקוד ולשירה הניעה אותה בשלהי 1972 להתגייס ללהקת חיל הים, שהייתה אז בשיאה. היא השתתפה בתוכניתה ה–11 של הלהקה, "הללו ים", שעלתה בראשית 1973 ושירתה לצד אומנים כמו עודד בן חור וזזי שביט. "הלהקה הייתה חוויה מהנה עבורי", היא נזכרת. "אהבתי את האנשים ואת ההווי והרגשתי שהשירות בה תרם למקצועיות שלי".

עם שחרורה מהלהקה בתום מלחמת יום הכיפורים עברה להתגורר בתל אביב ובעל כורחה ויתרה על הקריירה המוזיקלית. "איבדתי את היכולת לדבר ולשיר", היא משחזרת. "היו לי בעיות במיתרי הקול והייתי צריכה לשתוק ולעבור טיפולים. השיקום היה לחזור מההתחלה על התהליך של העלייה לבמה וההופעה".

בראיון שהעניקה לאלון הדר ב"סופשבוע" של "מעריב" בשנת 2011 סיפרה לוי על המפגש הראשון עם גפן, זה שפתח לה את הצוהר לקריירה המוזיקלית העצמאית. "ישראל גוריון הציע לי לבוא להופיע במועדון שלו כדי להשתקם. יום אחד יהונתן גפן הגיע לבר. הוא בא עם רוטבליט והציע לי לבוא להופיע איתו. הלכתי לישראל ושאלתי: 'מי זה? מה, הוא רוצה להתחיל איתי?'. ההתייחסות שלי הייתה סקפטית וילדותית. לא יכולתי להעריך שזה יכתיב לי דרך לחיים. לא ממש בחרתי, זה יותר בחר אותי. לא הייתי מכוונת מטרה אף פעם".




בעקבות המפגש עם גפן הוזמנה לוי להשתתף במופעו "שיחות סלון" כחלק מ"להקה טובה", שבה היו חברים בין השאר דיויד ברוזה ויצחק קלפטר. המופע, שהועלה בשנת 1978, זכה להצלחה מסחררת והעניק ללוי את הסולו הראשון שלה, "אי ירוק בים", שכתב גפן והלחין קלפטר. כמו כן, ביצעה עם ברוזה את "שיר אהבה בדואי", שכתב יצחק ויינגרטן והלחין קלפטר והפך ללהיט גדול, ואת "תמונה", קטע ווקאליזה שעיבד דני סנדרסון ולימים הפך פתיח התוכנית "ארבע אחר הצהריים" בגלי צה"ל.

"העבודה ב'שיחות סלון' הייתה זכות גדולה עבורי, ולמעשה שם שרתי את השירים הראשונים שלי. יצאנו לסיבוב הופעות בכל הארץ, אבל בשיא ההצלחה אחרי כשנתיים יהונתן הפסיק את המופע", היא אומרת. "ההצלחה האישית שלי לא באה באופן מיידי. עשיתי דרך. לכן עד היום אני מכירה תודה על המופע הזה".

בשלב זה של השיחה מזכירה לוי את קלפטר, שהפך דמות משמעותית בקריירה שלה. "קראתי את הראיון עם יצחק ב'מעריב' לאחרונה ונפעמתי מהכוח שלו לעמוד על הרגליים בכל פעם מחדש. הוא מהזן השורד. הוא אינטליגנטי, מקסים ואחד האנשים המוכשרים ביותר בארץ. זכיתי שהוא יכתוב לי שירים. בשנים האחרונות אנחנו פחות בקשר, כי נתיבי החיים לוקחים כל אחד לכיוון אחר, אבל אני בקשר רציף עם ורד קלפטר ומתעדכנת במצבו תמיד. הוא אדם מאוד יקר וחשוב לי".


יצחק קלפטר. צלם : ניר קידריצחק קלפטר. צלם : ניר קידר


באוקטובר 1979, כשהיא נישאת על גלי הצלחת "שיחות סלון", חבקה לוי את הסינגל סולו הראשון "בלדה לנאיבית". על העיבוד אמון היה מתי כספי. בינואר 1980 השיר העפיל למקום הראשון במצעד הפזמונים של רשת ג' ובמצעד השנתי הגיע למקום העשירי. "הזדהיתי מאוד עם השיר הזה כשרק קראתי את הטקסט, ואני מודה שלא ייחסתי להצלחה של השיר הרבה חשיבות. כלומר, אני שמחה שאוהבים ושומעים את השירים שלי, אבל לא באמת יושבת ועוקבת באיזה מקום במצעד הם הגיעו. אני יותר מאמינה בליצור ולשיר".

באותה שנה התארחה לוי בהופעותיו של דני רובס וחברה שוב לקלפטר, הפעם לשיר "בלילה", שביצעו השניים בפסטיבל הזמר והפזמון וזכה להצלחה רק ברבות השנים. כמו כן הקליטה באותה תקופה את השירים "גבריאלה" של המלחין הברזילאי דוריבאל קאיימי למילים של איציק ויינגרטן ועיבוד של מתי כספי ואת "גשם, הקשב לנשים", שכתבה תרצה אתר והלחין ועיבד נפתלי אלטר.

פריט אספנות יקר

"בתחילת שנות ה–80 התחלתי לעבוד עם יעל", נזכר המפיק סולו יורמן שהיה אמרגנה והפיק את אלבום הבכורה שלה. "ניסינו לשכנע את חברות התקליטים להוציא לה אלבום. זו הייתה משימה לא פשוטה, אבל התעקשנו ולא הנחנו להם עד שלבסוף הסכימו".

"לא כולם יודעים, אבל האלבום הוא בעצם פאזל של מה שעשיתי מ'שיחות סלון' ועד 1982", מגלה לוי. "השמענו לחברת התקליטים הד ארצי את ההקלטות הקודמות שהוצאתי, וזה מה שהביא בסוף להחלטה לצאת לדרך עם אלבום".

מי שהיה אמון על ההפקה המוזיקלית של השירים שהוקלטו להשלמת האלבום היה משה לוי, שהופיע איתה כבר מסוף הסבנטיז. "הופעתי עם משה עוד כשהשתחרר מתזמורת חיל האוויר. חברת התקליטים די חששה לתת לו להפיק את השירים כי הוא היה צעיר וחסר ניסיון, אבל התעקשתי והקלטנו את 'קלרה אנה', 'ניחושים של ים', 'נערה גבוהה' ו'שיר לשירה', עם לחן שלו".

באלבום נכללו גם "תמונה" ו"אי ירוק בים" מ"שיחות סלון" ("הד ארצי ביקשו אישור מפונוקול, שהייתה אחראית על זכויות 'שיחות סלון' להעביר את ההקלטות לצורך השלמת האלבום") וכמובן הסינגלים "גשם, הקשב לנשים", "גבריאלה" ו"בלדה לנאיבית" שזכה לעדנה מחודשת כשנתיים אחרי שיצא. מלבד היוצרים שצוינו לעיל, השתתפו באלבום גם ורד קפלטר ורחל שפירא, ולוי דרשה שאציין גם שמות הנגנים והמשתתפים באלבום, בהם גרי אקשטיין, מיקי שביב, אלון הלל, אלונה טוראל, מזי כהן, קורין אלאל, חיים קריו, חיים רומנו ועוד.




בקיץ 1982 יצא אלבום הבכורה "יעל לוי" שזכה, לדבריה, להצלחה רבה. "האלבום הצליח גם מסחרית וגם אומנותית ועד היום הוא נמכר, והבנתי שגם תקליט הוויניל שלו הוא פריט אספנות די יקר. ההצלחה הייתה מאוד טבעית עבורי, כי עברתי דרך ארוכה".

את מרגישה שניצלת את המומנטום וההצלחה?
"אני לא בנויה לענות על שאלות מהסוג הזה, כי יש לי את הקצב שלי ושל העשייה שלי, והם בנויים מפרמטרים שלא תמיד הכי הגיוניים. להגיד ש'ניצלתי' את המומנטום? אני לא אדם שמנצל מומנטים. אני לא בטוחה עד כמה זה טוב, אבל ככה אני בנויה. לא כל כך התלהבתי בזמנו להופיע הרבה בטלוויזיה ולחפש פרסום. לא תכננתי או חיפשתי את זה אף פעם. זה באופי שלי".

בשנת 1984 הוציאה לוי אלבום שני, "אהבה צעצוע", שבו נטתה לכיוון ג'ז ובוסה נובה. "האלבום נכשל", היא מודה. "אני מאוד אוהבת אותו והוא היה אחלה, אבל הוא לא הצליח לצערי בכלל".

שמונה שנים לאחר מכן, בשנת 1992, הוציאה לוי את אלבומה השלישי "אל תקנה לי ורד", ששיר הנושא מתוכו זכה להצלחה והחזיר אותה קמעה לימי הזוהר. "זה שיר יפהפה ולשמחתי האלבום הזה מאוד הצליח", היא אומרת בחיוך. "האלבומים שאחריו קצת פחות זכו להצלחה". עד כה יצאו שבעה אלבומים, והאחרון יצא בשנת 2011.

לפני מספר שנים עזבה לוי את העיר הגדולה ועברה להתגורר במושב שדה יצחק שבעמק חפר. אולם בשיחתנו סיפרה שהחליטה לחזור להתגורר בתל אביב. "עכשיו כשאני בעיצומה של העבודה על החומרים החדשים, החלטתי לחזור לתל אביב כדי להתמקד בעשייה המוזיקלית עם שירים שכתבתי ובקרוב אחזור לבמה ואופיע עם החומרים האלה".

את מתחרטת על משהו בקריירה?
"ממש לא. אני שלמה עם כל מה שאני עושה".

היית הולכת להשתתף כיום בתוכנית כמו "הכוכב הבא"?
"זו פלטפורמה מצוינת, אבל היא פחות מתאימה לי אישית, כי אני נלחצת ונחנקת לפני העלייה לבמה מול קהל עצום. לא היה יוצא לי קול. גם בהופעות שלי לוקח לי זמן להיפתח, ורק אחרי שלושה או ארבעה שירים אני מצליחה להירגע ולהיפתח".

יוצא לך להאזין לחומרים ישנים שלך?
"פחות. רק אם מתנגן פה ושם ברדיו. בהופעות אני מבצעת אותם כמובן, אבל לשבת ולשמוע ולהתרפק עליהם, זו לא אני".