יגאל בשן היה מהסינגר סונגרייטרים והסטארים הראשונים של הפופ הישראלי. עם זאת, הוא הקשיב לציפור הקטנה בלבו וברח מהסלביות כדי לעשות אמנות. על כך הוא שילם בדעיכת הקריירה.
 
בשן היה הסטאר הישראלי האולטימטיבי בסיקסטיז ובסבנטיז, שעבר את המסלול הנכון - ילד פלא, שהחל דרכו בצמד די מצליח עם שלומית אהרון (צמד גיל הזהב). בנעוריו כיכב במחזמר "איי לייק מייק" וחרך את הרדיו עם להיטי ענק כ"אין לי יותר מה לומר" ו"ערי הגדה". בצבא שירת בלהקת פיקוד צפון, בימים שהייתה להקה פופולארית יותר מהנמסיס של אז, להקת הנח"ל. במסגרת הלהקה זכה כסולן ללהיטים "לצפון באהבה" ו"מתוק מתוק", שאף זכה בתואר שיר השנה (1970).
 
עם שחרורו, החליט בשן להגדיל ראש מעבר לתואר כוכב של להיטון. הוא נתן ביטוי לאני היצירתי שבער בו והעז להקליט שירים שיצר בעצמו. כך זכינו לאורך שנות ה־70 וה־80 לקלאסיקות כמו "יש לי ציפור קטנה בלב", "בואי נעשה לנו חג", "אדוני ראש העיר", "מכת שמש", "סיון" ועוד.

יגאל בשן. צילום: יעקב סער, לע"מ יגאל בשן. צילום: יעקב סער, לע"מ

 

בשלב מסוים, עם דעיכת הטייטל אליל נוער, הצליח בשן להתאים עצמו לשינויי הזמנים ולתפוס נישה חדשה ככוכב ילדים, תחום שהפך למזוהה איתו מאוד לאורך שנות ה־80 וה־90, כצלע משלישיית הופה היי המצליחה. בשני העשורים האחרונים, כמרבית האמנים הוותיקים מהגווארדיה שלו, התקשה בשן לשחזר את ההצלחה ולנפק להיטים, למעט "שמיים" (2013) שהחזיר אותו לרגע לתודעה. רגע שלא ארך זמן רב.
 
בשן תמיד הצטייר כילד הטוב של המוזיקה הישראלית. שמו מעולם לא נקשר לשערוריות סמים, לבליינות ולרכילות מיותרת. הוא נתפס כאיש משפחה למופת, כדוד החבר'מני שכולם רצו לאמץ ולאהוב וכדמות חיובית שאי אפשר שלא להעריך ולהעריץ. לאורך הקריירה, על אף שנחשב לסלב, שמר בשן על פרטיותו בחרדת קודש. הוא לא נראה במסיבות נוצצות, סלד מתוכניות ריאליטי וגם לאחר אשפוזו בשנים 2014־2015 עקב פצעי דקירה, שמרה משפחתו על פרטיותו בצורה טוטאלית.
 

גם כשחזר לאחרונה להופיע בזאפה, היה זה בלי פרסומים ובלי ראיונות תקשורתיים מיותרים. בשן היה דוגמה ומופת לאמן בכל רמ"ח איבריו, יוצר וזמר מוכשר ופיסה מארץ ישראל היפה והמעט נאיבית, שהיום הפכה לזן נדיר. הציפור הקטנה בלב נדמה, אך מנגינתו לא תידום לעולם.