"יום אחד אתה מלך ויום אחד אתה כלום. יום אחד אתה הולך ישר ויום אחד עקום. יום אחד אתה ילד שמסתכל בכוכבים, יום אחד אתה מבין שאין קסמים". מילים אלו משירו של יגאל בשן "יום אחד אתה מלך", מתוך אלבומו "תלוי רק בך" שיצא לפני כ־20 שנה, מקבלות משמעות מצמררת עם הבשורה על פטירתו שלשום בגיל 68.
"יגאל תמיד ידע להמציא את עצמו מחדש דרך עבודה קשה", אומר חברו ומגיש הרדיו אהרון פררה, שכיכב איתו בשנות ה־80 וה־90 בהרכב המצליח הופה היי. "בשנות ה־80 הוא נכנס לעולם הילדים וגרם גם להם לאהוב אותו ולהעריץ אותו. הוא השתלט על עולם הילדים בקלות. זה היה תפור עליו".
"גם אחרי ההופעות, מאחורי הקלעים, באולפן, הוא היה מצחיק בטירוף, מקסים. אדם חביב שאי אפשר לא לאהוב. כשהתפרקנו, באהבה גדולה יש לומר, כי נשארנו חברים טובים עד יומו האחרון, יגאל עשה שוב את הסוויץ' הזה ומילא את הזאפות בקהל בוגר".
"יכולת לראות את כל סוגי הקהלים: צעירים, מבוגרים, כאלה שגדלו על יגאל כילדים וכאלה שגדלו איתו כנערים. הוא היה קול של מדינה שלמה, חצה דורות. חוץ מזה שלאורך כל השנים הוא נשאר פרפורמר אדיר".
"בכל פעם שהייתי בהופעה שלו המקום היה מפוצץ עד אפס מקום", מספרת ליאת פלד, שנכחה גם בהופעתו האחרונה של בשן, ב־29 בנובמבר. "מאחר ששמעתי על מצבו, שמתי לב שהוא לא זז ודיבר בטבעיות. הדיבור שלו היה יותר אטי, הוא התקשה לנוע על הבמה. גם עזרו לו לעלות אליה ולרדת ממנה".
"נהדרת. הוא הרים את הקהל. צחק איתו. היה במיטבו. הוא היה מאוד קומוניקטיבי עם הקהל וצחק איתו. בסוף ההופעה התקהלו מעריצים ליד חדר ההלבשה שלו, והוא הקדיש לכל אחד שתי דקות של שיחה. אמרתי לו שצילמתי את ההופעה. הוא חייך לרגע ואמר: 'איזה יופי, אז תשלחי לי בפייסבוק ואדאג שנפרסם'. היה חברותי מאוד".
בשנים האחרונות דאג בשן להקיף את עצמו בחבריו הנאמנים מימי הזוהר, אלה שנשארו לצדו לאורך כל הדרך. אחד מהם, ישראל גוטסדינר ("צמד רעים"), התארח בביתו לפני כחודש ופגש אותו רק לפני כמה ימים.
"בשנה האחרונה זה לא היה אותו יגאל. פעם היה לו הומור מדהים. הייתי מתקשר אליו כשלא היה לי כל כך מצב רוח, ותוך כדי השיחה הוא היה תופר בדיחה. בשנים האחרונות הייתי צריך לעודד ולהצחיק אותו, ולא ההפך. הוא היה יותר מופנם. כל העניין של למלא זאפות קרה כשכבר היו איתותים למצבו הבריאותי. לפני כן הוא לא מילא אולמות. אוי ואבוי אם זה מה שצריך לקרות בשביל למלא את זאפה".
"הוא לא רצה להתמודד עם התואר של אמן ותיק. הוא לא רצה להתמודד עם אי ההצלחה. הוא לא דיבר על זה, אבל אין מצב שאדם שהגיע לפסגות ולא מצליח לחזור לשם לא ירגיש את הדאגה. אנחנו בשר ודם, עם רגשות".