"מעולם לא פונקתי באותות הוקרה. כל מה שהשגתי היה במלחמה יומיומית, עם דם יזע ודמעות", אומר מפיק התקליטים הוותיק מאיר ראובני. היום (שלישי), הוא וחברת האחים ראובני שהוא מנהל זכו באות יקיר הזמר העברי, באירוע הצדעה שייערך בכנסת מטעם השדולה לעידוד ולקידום הזמר העברי, בראשות ח"כ נאוה בוקר.


"בזמן האחרון, לא רק עם הפרסים של היום, נעשה צדק עם הענף. לאחר שבעבר קיפחו אותנו וגנבו ממני באופן אישי תמלוגים", סבור ראובני, החתום על הפקת מאות תקליטים, תקליטורים וקלטות של הזמר הים־תיכוני. "מאז שמירי רגב הגיעה למשרד התרבות, היא העבירה אותנו לפרונט, בלי לעשות חשבון".


ראובני מחמיא לשרה, ובה בעת מלין על הדרת הענף מגלי צה"ל, ומוחה על עוולות שנגרמו לו, לדבריו, בקול ישראל. "יש לי בטן מלאה עליהם", הוא פורק תסכול של שנים. "תאר לעצמך, שיום אחד, כשהגעתי לקול ישראל בירושלים, מצאתי שם את כל התקליטים ששלחתי להם בזבל. לא תאמין של מי: מרגלית צנעני, חיים משה, דקלון, שימי תבורי. צרחתי עליהם שלפחות היו מחזירים לי את התקליטים. למה לזרוק לפח?".


מאיר ראובני. צילום: פרטי


החברה שייסד ראובני (76) בשנות ה־70 קמה במקריות, בעקבות הקלטה חובבנית של הופעת צלילי הכרם בחתונתו של אחיו, אשר. ההקלטה נחטפה והתפשטה כאש בשדה קוצים. כל השאר היסטוריה. חברת האחים ראובני, שהתחילה כחנות למוצרי חשמל ותקליטים, הייתה לעובדה קיימת, וכמעט כל הזמרים הים־תיכוניים עברו דרכה ופרצו ממנה. "אנשים נכנסו לחנות שלנו וקנו בכמויות", הוא משחזר. "ממש נהייתה היסטריה סביבנו. הפכתי לחלוץ המרכזי של כל המוזיקה הים־תיכונית כאן. אבל ההיסטריה האמיתית פרצה קצת אחר כך. יום אחד התקשר אלי יהודה קיסר, שהיה לו אז אולפן קטן ברמת עמידר ברמת גן, וסיפר שהקליט אצלו בחור מוזר, שהוא משהו. האמת היא שהייתי עסוק ואמרתי לעצמי 'עוד זמר, מה יכול להיות'. וזה היה. יום שישי אחד בא אלי בחור רזה מאוד, גבוה, שיער ארוך, מכנסי צינור, לחיים שקועות ומבט כבוי ונתקע לי מבויש בדלת, כשבידיו קלטת. הדבר הראשון ששאלתי אותו היה אם הוא כבר הציע את הקלטת למישהו אחר. הוא ענה שכבר היה אצל האחים אזולאי ביפו ודחו אותו, בטענה שיש להם מיליון כאלה".


אמרת לו אותו דבר?
"לא, נהפוך הוא. שמתי את הקלטת בטייפ, ומה שקפץ לי לאוזן, חוץ מנגינת הגיטרה הווירטואוזית של יהודה קיסר, הוא סלסול הלה־לה־לה של הבחור, שפתח את השיר 'עוד יום יבוא', נדמה לי שבמילים של יורם טהרלב ללחן של נגן הקנון אברהם דוד הכהן. חצי דקה הספיקה לי. הוצאתי חוזה מוכן. איך קוראים לך? שאלתי.  'זהר עורקבי', הוא השיב, ונראה היה שלא בדיוק הבין מה קרה באותו רגע. 'תחתום', אמרתי לו. לקרוא הוא ידע. הוא ראה שזה חוזה לשבע שנים ואמר, 'לא רוצה לחתום'. כמעט העפתי אותו החוצה. הוא נשאר, וההמשך ידוע".
 
ארגוב היה ביצת הזהב בלול המוזיקלי של האחים ראובני. מאיר ממשיך עד היום למכור את זמרתו, ואילו אחיו הצעיר אשר היה למנהלו האישי הראשון. כשהוציאו לו תקליט בכורה, פרי מאמציהם נמכר תחילה בעצלתיים. עברו כמה שבועות עד שהחלה ההתנפלות הגדולה ו"המפעל המייצר התקשה לעמוד בביקוש. אפילו הזייפנים לא עמדו בביקוש". והסקופ: "בתחנה המרכזית מכרו קלטות ריקות עם הצילום של זהר".


זהר ארגוב. צילום: ארכיון, אילן שאול


כל הבלגן שנהיה סביבו הביא עליו את קצו הנמהר?

"למזלנו זה עבר מעלינו. 'אל תהיה חבר שלו ואל תבלה איתו; תהיה בעל הבית עליו', זה היה המשפט האלמותי שאמרתי לאחי".


לראובני יש ים של סיפורים. כמעט כולם עברו אצלו. ההחמצה הגדולה? "בלי ספק שלומי שבת", הוא נחרץ. "הוא כבר היה בידיים שלנו, ואיכשהו חמק לו מבלי שוב".