"הכרתי את יגאל בשן בהופעות בפסטיבלים, אך היכרות רחוקה יחסית. הוא לא היה בן גילי. ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו מגלים כמה מעט אנחנו מבינים ויודעים. זה מאוד עצוב בייחוד שמדובר באדם העשייה שלו צריכה להיות אופטימית ומהנה. לפתע הכל התהפך. אני משערת שהרבה אנשים נפלו בבהלה כששמעו את הסיפור הזה".
"לא. יגאל היה מהראשונים ששר מוזיקה תימנית והקדים את זמנו אם אינני טועה. פעם גם הייתה מגמה של תמיכה בזמרים שכותבים ויוצרים. זמר מבצע שהיה מתראיין היה נשאל מיד על כך שהוא לא כותב את השירים שלו. זה לא לעניין".
"אני שורדת וממשיכה בדרכי תוך כדי שאני מקטרת כמו כולם. כל אחד בדרכו נלחם. אין לי פתרון מוחץ לשנות את האווירה ואני מקווה שזה יגיע לסוג של איזון. לשמחתי חוק הנאמנות לא עבר, לאנשים יש עוד סוג של היגיון בריא לדברים. אני קוראת לאנשים להמשיך ליצור ולא לוותר".
"את השיר כתבה משוררת מקיבוץ גן שמואל בשם אמירה הגני. היה לי ספרון ותיק שלה מלפני כמה ושנים וכל שיר שלה והוא פנינה. למצוא דבר כזה זה גם מזל. צריך מזל בחיים".