אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתם? אחרי שתצפו בסדרה התיעודית "בית. פזמון" (שודרה ב־yes דוקו ועכשיו בערוץ עשר) - תהיו בטוחים בזה. הסדרה, שנוצרה לכבוד חגיגת ה־70 למדינה, מגויסת היטב לנרטיב הציוני, אך נמנעת במכוון מתשובה לשאלה המתבקשת: לאן הגענו?
ועדיין, הפרק הראשון ששודר השבוע ("היא") הוא היחיד בין ששת הפרקים שמחדש בניסיונו החלוצי ללכוד - לאו דווקא בהצלחה - את דמותה של האישה הישראלית, כפי שהיא משתקפת ומתעצבת מבעד לשירים ולזמרות ששרו אותם. יחד עם זאת, הנוסטלגיה - גם אם נטחנה עד דק - היא כידוע אופיום להמונים, ותופסת מקום גדול מדי בפרק, כולל קטעי ארכיון ממיסי לב.
ואף שנקודת התורפה המרכזית של "בית. פזמון" חוסה תחת ההגדרה "תפסת מרובה לא תפסת", עדיין בולטים בה בהיעדרם מוזיקאים רבים, שבלעדיהם המוזיקה הישראלית היא כמו חומוס בלי גרגירים. גם אם אלה העדיפו שלא להשתתף בפרויקט - או שמא לא פנו אליהם - יש מקום לדבר גם עליהם.
התרעות פיקוד העורף