פרולוג
"מוציאים עכשיו את הגופה מהבית, אל תבוא", אמר לי מריו אורלובסקי, החבר המשותף שלנו שהוא גם המנהל האישי שלו ושלי. בשנים האחרונות, כשיגאל התרחק והסתגר, הוא המקשר בינינו. "אני אצלו... זהו, אין מה להוסיף".
יום ראשון. 9 בדצמבר 2018. כמעט שש בערב. עוד מעט זה יתחיל. תכף כולם יספידו ויזכירו ויזכרו, והרדיו ינגן את השירים שלו. ואני עדיין מנסה לאסוף את עצמי ולתרגל את המילים: יגאל איננו. יגאל מת. יגאל סוף־סוף הצליח.
ואני חושב איך מתעתעים בנו החיים. לפני ארבע שנים, כשהתגלתה בי המחלה הארורה וכשהחליטו החברים לקיים בצוותא ערב לזכרי בעודי חי, הם פנו כמובן ליגאל. הוא התלבט והתחבט וממש סמוך לאירוע התנצל ואמר לאיתמר, הבן שלי, שהוא לא יהיה מסוגל לעמוד בזה. דיבר על סבל פיזי. דיבר על כאבי תופת. דיבר על עוד דברים, ואני הבנתי. הבנתי וחרדתי. ועכשיו -
עכשיו מוציאים את הגופה מהבית ועכשיו אני זה שלא אבוא. כי עכשיו אני לא מסוגל לעמוד בזה.
שבכל הלילות אי שקט התרוצץ בי
התחמץ בי לבי ולא מצא
ולא מצא את כל מה שביקש
גם אם מצה היא או חמץ
לבי ביקש להתכווץ
כך הלילות חלפו לי
מה נשתנה הלילה הזה
מכל הלילות אשר חלפו עלי
איך השתנה הלילה הזה
מכל הלילות כשאת הגעת אלי
("מה נשתנה" / מילים: אבי קורן. לחן וביצוע: יגאל בשן)
תמונה ראשונה
הנער יגאל בשארי היה בן 17 כשהתקבל למחזמר "איי לייק מייק" בתיאטרון גיורא גודיק. הוא היה אחד מחבורה של ארבעה תיכוניסטים. שלושה בנים ובת אחת שגנבו את ההצגה והלהיבו את הקהל. שלושת ה"תיכוניסטים" האחרים היו שולה חן, מוטי גלעדי ורפי טיילור. כולם כבר אחרי השירות הצבאי. יגאל היה הצעיר בחבורה, לפני הגיוס ולפני הקריירה הגדולה. אבל לכל מי שהבין היה ברור שכאן צומח כוכב. היה לו מה שהמומחים בתחום קוראים לו "הבייגלה מעל הראש", שזה המשהו הבלתי נראה שאותו לא רוכשים ולא לומדים; איתו נולדים והוא שהופך אומן לכוכב.
אחד הראשונים שהבחין ביגאל ובבייגלה שעל ראשו היה צבי בורודו, מוזיקאי, זמר ומפיק מוזיקלי. בשנות ה־50 של המאה שעברה הוא חבר אל אריק לביא ושמעון ישראלי ויחד הקימו את "שלושת המיתרים", שלישייה ישראלית שהפכה ל"טריו ערבה" והופיעה בהצלחה גדולה באירופה.
כשחזר בורודו לישראל וחיפש כאן כישרונות צעירים, הוא גילה באולם אלהמברה ביפו, במחזמר "איי לייק מייק", את יגאל בשארי הצעיר ששינה בהזדמנות חגיגית זו את שמו ליגאל בשן. הוא הפיק לו תקליטון ראשון ובו ארבעה שירים שהלחין. התקליט החל להתנגן ברדיו.
יש לי סבלנות עדיין
עד בכלל ועד ועד.
אחכה לך גם שנתיים
עד שתגדלי מעט.
שלא תגידי לי רק "לא"
בגלל ההוא או בגללו.
כי את יודעת זאת הלא
שיש לי פנאי.
לי לא אכפת בכלל גם אם
עם אחרים יותר נעים
הרי תמיד את תחזרי אלי
("יש לי פנאי" / מילים: אבי קורן.
לחן: צבי בורודו. ביצוע: יגאל בשן)
ואז הגיע זמן הגיוס לצה"ל. ודדו, הוא דוד אלעזר שהיה מפקד פיקוד הצפון, הציע לו להצטרף ללהקת פיקוד הצפון ופיתה אותו עם שירי סולו של משה וילנסקי ונורית הירש ואפי נצר.
וכמאמר הידוע והמוכר - השאר היסטוריה.
אתנחתא
לקראת השחרור, כשכבר היה עטור תוארי כוכבות ואלילות, ישבנו אצלי בבית. הוא כבר ידע איך ולאן להמשיך. עכשיו רצה להתחיל לכתוב. לאלבום הראשון אחרי השחרור קראנו "להשתחרר".
רק השתחררת מהצבא.
כמה לילות חלמת על זה.
אז מה פתאום אותה תחושה עצובה
ומועקה כזו בחזה?
מה פתאום. מה פתאום?
לא "חיילים בלי תור" ולא הנחות
וגם לא שק"ם ומצופה.
אז תקפל עכשיו את השמיכות
את החגור ארוז יפה.
את המדים אתה אורז לאט
בקיטבג שהרבה זוכר.
המסטינג שאולי החליד מעט
מחר יהיה כבר של אחר.
("רק השתחררת מהצבא" /
מילים: אבי קורן. לחן וביצוע: יגאל בשן)
והיה גם שיר מחאה ששנינו אהבנו מאוד. הקהל פחות.
איך שהם שבים הביתה עייפים
הם לא חושבים על שום גבורה
הם - דבר ראשון, רוצים לישון לישון
בלי טקס. בלי שירה.
הם אינם גיבורים
הם פשוט אחרים
מאותם הגברים
בספרים, בשירים.
כי היום, אחות -
אין מלחמות שמחות.
("אין מלחמות שמחות" /
מילים: אבי קורן. לחן: נחלת הכלל)
באותם ימים, כשחזר מחופשת שחרור קצרצרה בלונדון, סיפר שפגש שם את אהבת חייו ושקוראים לה מיקה.
תמונה שנייה
חנוכה 1973. "למנצח שיר מזמור" היה שמו של הפסטיבל שפרץ את הדרך לשירים במזרחית. לאט־לאט הפך אותו יוסף בן ישראל מאירוע מתנצל וזניח לאחד האירועים עתירי הצפייה בערוץ הממלכתי הראשון והיחיד. אפילו הכוכבים הגדולים שלנו כבר לא הפנו לו עורף ולקחו בו חלק, ואפילו נאבקו כדי להשתתף בו.
זמן קצר לפני כן יגאל הביא לי לחן של שיר שהציעו לו לשיר בפסטיבל והעלה רעיון שאכתוב על השבת בבית אבא. רעיון גדול, אמרתי. רק יש בעיה אחת: אני לא מכיר את השבת שלך. כי השבת בבית אביך התימני לא כל כך זהה לשבת בבית אבי החילוני. צחקנו המון באותו ערב. כתבתי כל מיני שירי נונסנס על געגועים לשבת בבית אבא ולאורחים שמשחקים קלפים ומבמבמים "יה בה בה בבם".
הרבה סיפורים של יגאל על הבית והמשפחה שלו הכרתי. הוא היה מספר מעולה, מצחיק עד דמעות. בעיקר על סבתא שלו שלא הצליחה להתרגל לקדמה. למשל כשהלכה לקולנוע וישבה במשך כל הסרט על כיסא מקופל, כי לא ידעה שצריך ליישר את המושב כלפי מטה. בסוף הסרט, כשעלה האור, אמרה: "סרט טוב, אבל לא נוח".
אבל ברגע שהוא רק התחיל לתאר לי את השבת של המשפחה שלו בנחלת יהודה, ידעתי שיש לנו שיר. ולא סתם שיר. השיר הזה זכה במקום הראשון באותו פסטיבל ובזכותו התקבלתי בזרועות פתוחות אל משפחת הזמר הים תיכוני.
לכה דודי לקראת כלה
פני שבת נקבלה...
ואבא מסלסל קולו בשירי שבת
"דרור יקרא לבן עם בת"
ומפה צחורה נפרשת
ודולקים נרות.
וכהד מן העבר
המנגינות חוזרות.
ומלא פתאום הבית
באותן זמירות.
לכה דודי לקראת כלה
שבת מלכה הנה עולה
על השולחן חלה
ועולה תפילה
שרים כל בני הבית
במקהלה גדולה.
לוחשות שפתיו של אבא
ועיניו אורות.
וכהד מן העבר
המנגינות חוזרות.
ומלא פתאום הבית
באותן זמירות.
("לקראת שבת" / מילים: אבי קורן.
לחן: נדב מדינה ואבנר צדוק)
באותו הלילה, כשעלה על במת "בנייני האומה" בירושלים לקול תשואות הקהל הנלהב והמפרגן, הודיעה לו מנחת הפסטיבל רבקה מיכאלי שבדיוק בזמן הזה ילדה מיקה את אורי, בנם הבכור.
תמונה שלישית
לפני שמונה שנים, כשמלאו לו 60, אמר לאור ברנע באתר YNET:
כל מה שאני רוצה בסך הכל זה לעלות לבמה ולהמשיך ליהנות, להמשיך ליצור ושהקהל יבוא וייהנה איתי ביחד. אגב, אף פעם לא חגגתי ימי הולדת ואף פעם לא עשיתי מסיבות. בשום גיל. אני נבוך מחגיגות ומתנות. אז גם את יום ההולדת הזה אחגוג רק עם המשפחה הקרובה והאהובה והיקרה.
אבל היו לו הרגעים האלה שפתאום בא לו למשל על הקבב הכי טוב בארץ שהוא גילה, והוא גרר אותנו לאיזו סטייקייה נידחת. וזכורים לילות הקיץ באבטיחים על הטיילת. שם היינו יושבים עם החברים והוא היה מספר את הסיפורים שעליהם אמר מריו, החבר שלנו, שאף פעם לא קרה ליגאל משהו בקיצור. הכל ארוך. והוא היה משוגע על קולנוע וידע לספר את הסרט שראה, ולרוב הסיפור שסיפר היה טוב יותר מהסרט עצמו.
והוא היה אוהד של שמשון תל אביב, כשעוד הייתה שמשון תל אביב.
אנו נתגבר.
הכדור עגול. המזל חוזר.
עוד נשוב אליך חזקים יותר.
את עוד תראי שנחזור
כמו אריות לכרם.
היו לנו ימים גדולים
ימים מפוארים.
אנחנו עוד נראה לך בקרוב
איך הימים חוזרים.
אנו נתגבר.
הכדור עגול. המזל חוזר.
המזל עוד יתהפך
כמו שיפודים בכרם.
שוב נגיש לך מטעמים
בשער היריב.
אנחנו עוד נראה לך בקרוב
איך הימים חוזרים
("אנו נתגבר" / מילים: אבי קורן.
לחן וביצוע: יגאל בשן)
כן, גם להפועל תל אביב אבד היום עוד אוהד גדול.
אפילוג
כבר כמעט חצות. ברדיו מנגנים. בטלוויזיה מראיינים. בוויקיפדיה הוסיפו בינתיים תאריך:
9 בדצמבר 2018. בן 68.
לפני 51 שנים כשנפגשנו, הוא היה ילד בן 17 ואני הייתי מבוגר בן 22. במשך השנים הלך ונעלם פער הגילים בינינו. השבוע הוא נשאר לנצח במקום שבחר להישאר.
ועדיין אין לי תשובה למה.
ערב ערב מול כוכב
לחשתי לי תפילה:
האחת אשר אוהב
תהיה לי לכלה.
אין אמת בכוכבים
כך אומרים החברים.
כוכבים רק משקרים
אל תאמין
("כוכבים לא משקרים" / מילים: אבי קורן.
לחן: יגאל בשן. ביצוע: יגאל בשן וריקי גל) u