פול מקרטני מספק את אחד האירועים המוזיקליים המלהיבים ביקום

וזו בעצם תמצית ההופעה שהתקיימה בסוף השבוע שעבר בווינה. ואם תרצו, של מקרטני בכלל. הדואליות הזו של מישהו שמתנהג יותר כמו בדרן מווגאס מאשר כרוקיסט, ויכול לכתוב שירים סכריניים להחריד, ומצד שני - הוא לבטח אחד המוזיקאים הכי מגוונים והכי גאוניים שצמחו אי־פעם. וגם - עובדה שנוטים לשכוח לגביו - אחד האמיצים וההרפתקנים שבהם. באותה הופעה ממש אין לו בעיה לפטפט שוב ושוב עם הקהל בגרמנית קלוקלת, רק כדי לסחוט מהם עוד קורטוב של אהבה, ובאותה נשימה לבצע בהדרן דווקא את "helter skelter". ממש לא אחד מלהיטי הזהב הקלילים של הביטלס. או לשלב מתוך "סרג'נט פפר" רק שיר אחד, ועוד כזה שנשלף מהספסלים האחוריים - "being for the benefit of mr. kite!". גם הבחירה של "birthday" כשיר הראשון בהדרן היא לא מובנת מאליה.

מאידך, מקרטני מנצל את השיר כדי לטרחן עם אנשים בקהל שזהו יום ההולדת שלהם ואותרו מראש, בדיוק כמו שהוא מעלה לבמה גבר המציע נישואים לזוגתו, באופן שנראה הכל פרט לספונטני. מי שמחפש רוקר מליברפול ימצא אותו בצורת אפר, בדירתה של יוקו אונו.

רוחו של לנון מרחפת גם מעל המופע הזה, שהתקיים במסגרת סיבוב ההופעות הנוכחי של מקרטני, "freshen up", שהחל בצפון אמריקה, המשיך לאירופה ויכלול בסך הכל 34 הופעות. מקרטני מקדיש לחברו–יריבו ללהקה את השיר "here today", אחרי הקדמה בדבר הצורך לומר לאנשים שאתה אוהב אותם, עוד בחייהם, מה שלא הספיק לעשות עם ג'ון. המילים מרגשות, אבל ההגשה כמעט מדוקלמת. ברור שמדובר בטקסט שהוא חוזר עליו כבר לעייפה. בדיוק כמו ההקדמה שלו ל"something", שבה הוא מספר על געגועיו לג'ורג' האריסון, a great guy, מספר על ג'אם ספונטני שלהם ומתחיל לבצע את השיר בלווי יוקללה. זה נשמע יותר כמו קטע נוסטלגי, השזור היטב בתוך הספקטקל הכולל, מאשר כהבעה רגשית אמיתית של אדם לחברו הוותיק. אז נכון, כמה ספונטני אתה יכול להיות כשאתה חוזר על אותם דברים מאות פעמים? ועדיין, משהו במקרטני נראה כמעט תמיד משוחק ובשליטה מלאה. מלאה מדי.

ועכשיו, אחרי כל הטענות האלה, בואו נחזור לשורה התחתונה. מופע של פול מקרטני הוא עדיין אחד האירועים המוזיקליים הכי מרגשים ומרהיבים ביקום. 38 שירים, מופלאים כמעט כולם, הנפרשים מראשית שנות ה־60 עד היום, פירוטכניקה מרהיבה, להקת־על הכוללת גם נשפנים וכלי מיתר ומעל הכל - זמר בן 76 שהוא פלא טבע אמיתי. בסוף ההופעה, כשכולם ממוטטים - צופים ונגנים כאחד - הוא נראה רענן כמו נער בן 16, הפוסע להנאתו ברחוב פני ליין.