נעולה היא דלתה. זה המצב. כששיר השנה הוא "שני משוגעים", שרוב הסיכויים שיישכח בעוד רגע או שניים, שלומית אהרון, זמרת שהריצה להיטים עוד לפני שמבצעו, עומר אדם, היה בתכנון, יצאה לאחרונה בביצוע חדש ל"נעולה היא דלתי" שהולחן לפני 60 שנה.

איפה את חיה? לא התבלבלת בתקופה? אני נוחת על אהרון. "אני חיה פה ועכשיו", מגיבה אהרון (68), כשעל פניה נסוך חיוכה הצנוע והכובש. "הרגע חזרתי מהופעה שבה המון אנשים באו לשמוע שירים כאלה. אני לא פוסלת מראש שירים אחרים. לכולם, בכל הגילים, יש מקום. הרי זאת אמנות ולאמנות אין גיל. כזמרת של במה ושל הופעות, כל עוד יהיו לי קול ויכולת לבטא את עצמי בשירה, אמשיך לבצע שירים שאני אוהבת כמו 'נעולה היא דלתי', בלי להפסיק ליצור. בסך הכל אין בשירים החדשים כדי לבטל את הדברים הקודמים".

יש מישהו שמדבר אלייך מבין האמנים הצעירים?
"אני מאוד אוהבת את נטע ברזילי, שעם כל התיאטרליות שלה, לדעתי היא מדהימה. יולי, נכדתי בת ה־4, שומעת אצלי את 'נעולה היא דלתי' ובו־בזמן שרה ורוקדת את Toy עם קרקורי התרנגולת הנלווים".

מה מקומם אותך?
"אני משתדלת לא להתקומם ולכן אשיב בדרכי. בדרך כלל אני אוהבת דברים שיש בהם עומק. לעומת זאת, אני פחות אוהבת דברים שטוחים. אני מעדיפה שיהיו רבדים באמנות, עם גלוי ונסתר".

הרבה מהנסתר יש בשיר כמו "נעולה היא דלתי" שבחרת לחדש.
"אכן, יצחק קצנלסון, מחבר השיר, שנספה בשואה, כתב את השיר ביידיש בתחילת המלחמה, ומרים ילן־שטקליס תרגמה אותו כעבור שנים לעברית, בעוד שמרדכי זעירא נתן לשיר את הלחן הישראלי ב־58'. מהשיר, שצולל למעמקי הרגש, עולה הבדידות הנוראית בתקופה ההיא, עם ציפייה למשהו שיפר אותה".

המשהו הזה מופיע בעיבוד של גלעד אפרת.
"אכן, אצל גלעד יש עירוב של מוזיקה קלאסית, ג'אז וכנעניות, אפילו עם גוון אירי, שלוקח שירים למקומות אחרים".

המפגש שלה עם אפרת הצעיר, המתייצב למופע משותף איתה, בשם "תקליט עברי", בראש הרכב של שמונה נגנים, הוא מפגש של הפכים, עם הופעתו הקלילה ורוויית ההומור מול הרקע שלה כדור שני לשואה. "זה מוציא ממני את הצד ההומוריסטי שהיה לי בהופעות של 'הכל עובר חביבי' והביא לחיבור מיידי בינינו", היא מספרת.

במופע "תקליט עברי", מבצעת אהרון שירים מתקופת המדינה שבדרך ומשנותיה הראשונות, בהם: "אורחה במדבר", "באר בשדה", "בכרמי תימן", "דבקה רפיח", "היו לילות", "לילה לילה", "שיר הנודד", "שיר העבודה", "שיר העמק" ו"שני שושנים", שבין מלחיניהם, לצד זעירא – משה וילנסקי, נחום נרדי, דניאל סמבורסקי ועמנואל זמיר.

"השירים ישנים, אבל מוגשים בלבוש חדש", אומרת אהרון, שמציינת כי המופע מבוסס על הופעתה בפסטיבל ערד ב־92', עם שירים שאסף אבינעם קורן, עיבד חגי אלקיים וביים צדי צרפתי, מנוע הצמיחה מאחורי הקריירה של אהרון.

"נעים לי לחזור לחיבור שהיה בין שירים ממזרח וממערב לפני המלחמות, בין הסגנונות השונים, עם חומר שאני ובני הדור שלי גדלנו עליו", היא אומרת. "עם זאת, כמי שאף פעם לא מסתפקת בנוסטלגיה, אני משתדלת שזה לא יישאר ברובד הזה. זה מה שמביא אותי להתחבר למוזיקאים צעירים יותר, כמו אוהד חיטמן, אסף אמדורסקי וכאמור, גלעד אפרת".

מהזמרים שפרצו בזמנך, את מהבודדים שצלחו את מבחן הזמן. מה הסוד שלך?
"אולי זה קורה מפני שאני ממשיכה ליצור ולא נשארת במקום אחד. זאת בידיעה שיש בקריירה עליות וירידות בפופולריות. ייתכן שמה ששומר עלי הוא העובדה שאני לא פוחדת מירידות אפשריות".

בין הזמרים שפרצו לתודעה יחד איתה אי אפשר שלא לציין את שותפה לצמד "יגאל ושלומית", הזמר יגאל בשן, ששם קץ לחייו השבוע. "אני בהלם ויש בי צער מאוד גדול", היא אומרת עכשיו. "אותי זה החזיר לימי נעורינו, כשלמדנו יחד בתיכון האמנותי 'רננים' והופענו כצמד. כשהוא הגיע לכיתה, היה באאז סביבו, כשהרשים בנוכחותו הבולטת ובנועם הליכותיו, שגרם לכולם להתאהב בו. משירה יחד בהפסקות, החלטנו ברוח תקופת הצמדים דאז לצאת להופעות. תחילה מפיק מבוגר קרא לנו צמד 'גיל הזהב'. כשהבנו את המשמעות, שינינו ל'יגאל ושלומית'. כך הופענו מגיל 16 במשך שנתיים ברחבי הארץ בהפקת מיקי פלד, וגם השתתפנו במחזמר 'איי לייק מייק' אצל גודיק".

יגאל בשן. צלם : ירון ברנר, פול יגאל בשן. צלם : ירון ברנר, פול


היה ביניכם קשר לאחרונה?
"מאז כל אחד מאיתנו הלך לדרכו, עד שלפני זמן מה שרנו שיר מתקופת הצמד באירוע יום הולדת למיקי פלד. הרגשנו מאוד טוב במפגש הבוגר הזה, ויצאנו ממנו בתחושה שיום אחד נחזור לשיר יחד. לצערי הרב, זה כבר לא יקרה".

לא לפחד מאמנות

את אהרון לא תמצאו בריאליטי או בפרסומות. הרכילויות ממנה והלאה. היא לא נסחפה אליהן, גם לא בגירושיה מיובל דור, עמיתה מ"הכל עובר חביבי", שהחברות ביניהם נשמרת עד היום. אהרון מרוכזת באמנות שלה, והמופע הנוכחי הוא חלק ממניפת פעילויותיה, הכוללת הופעות עם "הכל עובר חביבי" ו"שלושת הטנורים", לצד חיבורים כמו זה שהיה לה עם "הדודאים החדשים", ולצד מופע עם להיטיה מכל השנים. בכל אלה מלווה אותה עד היום, המנהל המוזיקלי הקבוע שלה, דרור אלכסנדר.

"מאוד עצוב לי שבימים אלה הלך מאיתנו אמנון ברנזון, האיש שהאמין בי, וכמי שהקים את 'הכל עובר חביבי' אני חייבת לו את הקריירה", היא מבקשת לומר לסיום.

איך את מסתדרת עם הסערות האחרונות בתחום התרבות?
"אני מצרה על ההתכתשויות בתחום. לדעתי, אין מה לפחד מאמנות וצריך לתת לה להתבטא, גם אם לא מסכימים איתה. נראה לי מסוכן לעצור אמנים מלהתבטא. מי יודע איפה בדיוק עובר הגבול בין מותר ואסור". 

שלומית אהרון במופע עם אנסמבל גלעד אפרת, מחר, 14 בדצמבר, שישי, 14:00, צוותא, תל אביב