אם לא ישוב לבמות, אורי פיינמן ייזכר כאחת התעלומות הבולטות בזמר העברי, וכמי ששיחק לא אחת במחבואים עם קהל מעריציו. הוא החל את דרכו כילד פלא, חזר לבמות כמעט בגיל 30, נהיה אחד הכוכבים הגדולים של שנות ה־90, נעלם למשך כעשור, צץ מחדש ב־2009 עם אלבומו העשירי - ונעלם שוב.

היכן נמצא הכוכב הרומנטי ממיס הלבבות ערב יום הולדתו ה־60, שיחול ביום שישי הקרוב? פיינמן מנהל כיום עסק מצליח בענף המחשבים ושר בעיקר במקלחת או תוך כדי נהיגה. עם חציית הקווים אל העשור השביעי בחייו, הוא אינו שולל אפשרות של התנעה מחדש של הקריירה שלו. “'אורי, אתה חייב לחזור', אומרים לי אנשים בכל מקום", הוא מספר. “אני מסכים איתם, רק מקווה שזה יקרה לפני שאיאלץ להיעזר במקל סבא. הרי זה ייראה פתטי אם לא אעשה זאת בשנים הקרובות. בכל מקרה, אני לא מבטיח. אני מקבל את גיל 60 כעובדה קיימת. הרי מדובר במשהו שאי אפשר להילחם בו. כאדם אופטימי, אני אומר לעצמי: ‘וואו, כל הכבוד שהגעת לזה'".

יחזור או לא, עתה יש לנו הזדמנות להתלוות אליו למסע בין תחנות חייו. פיינמן נולד בתל אביב, גדל בבת ים, חי חלק ניכר מחייו הבוגרים בראשון לציון וכיום תושב גבעתיים. הוא ילד סנדוויץ' בין שתי בנות של יעקב פיינמן, פחח רכב, בן למשפחה יוצאת פולין, ושל רחל לבית בן חמו, ספרית ילידת מרוקו.


כבר בילדותו המוקדמת זיכתה אותו שירתו היפה באירועים בכינוי “ילד פלא". בגיל 11, שנים לפני שקנה את עולמו עם גרסאות כיסוי ל"איפה את אהובה" ול"אל תשטה באהבה", שניים מלהיטיו הגדולים של יהורם גאון, זכה הזמיר של בית הספר “גאולים" בבת ים בתחרות כישרונות צעירים בקולנוע עצמאות בעיר עם “אמא אמא", להיט אחר של נערצו, הזמר הלאומי. כעבור שנה חזר וזכה באותה מסגרת עם “איני יכול", להיטו של נסים סרוסי, שגם הוא נכלל בסדרת אלבומיו “אהבה מחודשת".



“פחד במה אף פעם לא היה לי", פיינמן מעיד על עצמו. “הייתי ילד מאוד שובב ותלמיד ממוצע, מעריץ של אלביס ושל קליף. כמי שאהב מוזיקה, למדתי לנגן בגיטרה וגם הצטיינתי בספורט. זכיתי במדליות בקפיצה לגובה ולרוחק, ועם חגורה שחורה דאן 1 הייתי סגן אלוף הארץ בקראטה, ספורט שנותן ביטחון למי שעוסק בו".

היית בלהקה צבאית?
“כבוגר בית הספר התיכון המקצועי מקס פיין, היא לא הייתה במסלול שלי. אבי חשב שכדאי שאמשיך בעסק שלו והסכמתי איתו שעדיף להתבסס בחיים לפני הגשמת החלומות. בתוכי הרגשתי שיום אחד אהיה זמר, אבל בצבא הייתי מדריך ספורט".

על כל הקופה

למעשה, לא היה חסר הרבה כדי שכמעט לא היינו שומעים עליו כזמר. כשהשתחרר, נשא לאישה את רעייתו הראשונה עידית, חברתו מגיל 16, ונסע עמה למיאמי, שם הייתה להוריה היורדים רשת מסעדות. “הם הציעו לנו נסים ונפלאות כדי שנישאר, אבל לא הסכמנו", הוא נזכר. “לא הייתי רוצה להישמע כציוני, משוגע על המדינה, אבל רק פה יש לי תחושת שייכות. שם הרגשתי זר".

פיינמן העביר את שנות ה־20 שלו במוסך של אביו, שעסק גם ביבוא רכב. גילויו כזמר היה סיפור סינדרלה מובהק. יום אחד נקלע לשם לקוח שנראה לו מוכר. לאחר שסגרו עניין על מכירת מכונית, סיפר לו פיינמן שהוא שר מילדות. “כן? יופי", הגיב ננסי ברנדס, הלקוח, בסגנונו האופייני. בו־ברגע שלף המוכר קלטת עם השיר האיטלקי “אל מונדו", שהקליט באולפן של חברו. ברנדס האזין לקלטת במכוניתו והזמין את המוכר המוזיקלי להתייצב אצלו למחרת ולהשמיע לו את השיר בשידור חי.

“ברגע הראשון חשבתי שהוא מתבדח, אבל מכיוון שהזמין אותי, באתי", הוא נזכר. "אחרי ששמע אותי שר, הוא שאל איפה הייתי עד היום. הייתי בשוק מכל הקטע. קיבלתי מחמאות על השירה שלי רק ממקורבים, ופתאום מוזיקאי מהשורה הראשונה היה מוכן לשים עלי את כל הקופה. ננסי הפנה אותי לנורית הירש. עם השיר ‘את אינך', שהיא כתבה עם שמרית אור, יצאתי לדרך".



דרכו הייתה מהירה ומסובכת. פיינמן הוציא אלבום בכורה, הוכתר כזמר השנה, טעם גילויי הערצה (“פעם קרעו לי חולצה מרוב התלהבות"), כיכב בפסטיגל, אבל עד מהרה גילה שלא הכל ורוד. הוא חווה כבר באלבומו השני, “מלח הארץ", את ההסתבכות הראשונה. “הוצאנו אותו בעיתוי גרוע - שבועיים לפני מלחמת המפרץ – ונכנסתי לחובות", הוא משחזר.

אבל לא אחד כפיינמן יירתע מחובות. לאחר שדורג חמישי בקדם־אירוויזיון 91', חווה חוויה בלתי נשכחת בקדם כעבור שנה. “גברי מזור, יד ימיני מתחילת הדרך, הציע שנפנה לבצלאל אלוני כדי לקבל שיר לתחרות", הוא מספר. “את ‘האור' הוא כתב עם עפרה חזה, מה שראיתי במו עיניי. עפרה המקסימה, שהייתה אז כוכבת ענקית באירופה, התנהגה כאחת מהשורה. היא באה לחזרות ולהקלטת השיר. היום, כשאני נזכר בה, יש לי צביטה בלב".

אלבומו הרביעי של פיינמן, “אהבה מחודשת", סלל לו את הדרך לסדרה של שלושה אלבומים על טהרת גרסאות כיסוי. “זה התחיל מכך שכבר לאלבום הראשון שלי חידשתי את ‘עפרה' של מוטי פליישר", מעיד פיינמן. “השיר הפך ללהיט לא נורמלי בהופעות שלי. כששמעו בברנז'ה על הכוונה שלי להוציא אלבום קאברים, הזהירו אותי שכמי שהיה זמר השנה, אני יורה לעצמי ברגל. לא נשמעתי לאזהרות, כי בתוכי הרגשתי את הפוטנציאל. לא אשכח שבריצה בין ראיונות באולפני הרדיו, קפצתי לחברה שהוציאה לי את האלבום. הבעלים אביגדור בן־מוש סיפר שיש ביקוש היסטרי לאלבום והוא לא מספיק להיענות לכל ההזמנות".

מה הנחה אותך בחידוש השירים?
“היה לי חשוב לתת בהקלטות ביטוי לאישיות שלי, להביא ביצוע מודרני ולא על חשבון נאמנות לרוח המקור".



מה היו תגובות הזמרים, שאת שיריהם חידשת?
“בניגוד לתקשורת שלא התלהבה, זכיתי מהם לפרגון. בסך הכל עשיתי להם שירות פנטסטי. לא רק שהם נהנו מהתמלוגים, אלא גם נהיה ביקוש מחודש לאלבומים שלהם. ההצלחה דרבנה אותי להוציא גם את ‘לך בנשיקה', אלבום קאברים לשירים לועזיים כמו ‘דיאנה', ‘מיסטר לונלי' ו'או קרול', שדודו ברק הלביש אותם בלבוש עברי".

היו שטענו כי האלבומים שהוצאת עם גרסאות כיסוי האפילו על השירים המקוריים שהקלטת באלבומים האחרים שלך.
“יכול להיות. עם הצלחה לא מתווכחים. והיא הייתה כל כך גדולה, שהיו כאלה שחשבו שלא מעט קאברים שהקלטתי הם שירים מקוריים שלי".

שנתיים מהגיהינום

כשההצלחה דעכה והוא חש צורך לפרנס את ששת ילדיו משתי מערכות נישואים, פיינמן החל להתמקד בעסק של יבוא מחשבים. “באופי שלי אני לוקח סיכונים", הוא מתוודה, אבל ההימור עלה לו ביוקר. לדבריו, העסק קרס בגלל מחדלים שלא היו קשורים אליו, הסבו חובות עתק וגרמו לפשיטת רגל. “זה הביא אותי עד מצב של לשבור את הראש איך להביא אוכל הביתה", פיינמן נזכר.

מה עושים במצב כזה?
“נלחמים. אף פעם לא הייתי מאלה שמבכים את מר גורלם. מתוך ידיעה שבמוזיקה פעם אתה למעלה, פעם למטה, התחלתי לעסוק בבניית אתרי אינטרנט, תחום שבו אני מתמיד עד היום. זה לא עשה אותי עשיר, אבל אני חי בכבוד. מהחובות ההם שכחתי מזמן".

הסתבכת עם מיקרוסופט. הסתבכות שעלתה לך בשמונה חודשי מאסר על תנאי.
“בשיא התקופה של יבוא המחשבים העסקנו 25 עובדים. אחד סרח וסיבך אותנו באשמת העתקת תוכנות והפרת זכויות יוצרים. כיו"ר החברה נאלצתי לקחת על עצמי אחריות ניהולית. התלבשו עלי בגלל שהייתי מפורסם".

ספינתו המשיכה להיטלטל בים סוער, וכוכב שנות ה־90 נעלם מאור הזרקורים. 12 שנים של דממת הקלטות עברו על איש המחשבים פיינמן בין אלבום האוסף “אם רק תביני", עד שפרק נוסף נרשם בטלנובלה הפרטית שלו: ב־2009 הוא הוציא את אלבומו האחרון לפי שעה, “אומר הכל". לעזרתו נחלץ קרוב משפחתה של אשתו הראשונה, בעל קניונים בארצות הברית. אבל לאחר שהעמיד לרשותו מימון ראשוני לאלבום, הוא נפטר לפתע מדום לב.

אבל האלבום יצא בסוף. תוך כדי בניית אתר אינטרנט למנתח פלסטי ידוע, הרופא שמע על האלבום התקוע, ולקח על עצמו את מלוא ההשקעה. “צא לדרך, אני איתך", הוא דרבן אותו, ובסופו של דבר לא יצא מופסד. “מאז אנחנו כמו אחים", מספר הזמר אסיר התודה.

וזה לא הכל. “שיחת טלפון באמצע היום נחתה עלי כמו פצצה ב־2012, בדיוק כשהייתי בדרך לקאמבק, וכמעט סובבה לי את החיים", פיינמן משחזר אחוז אימה כיצד בנו, רועי, נפצע אנושות בראשו בתאונת דרכים. “עברתי שנתיים מהגיהינום, שמתוכן הבן היה ארבעה חודשים מחוסר הכרה. לא עזבנו אותו לרגע. למזלנו, בורא עולם היה לעזרנו, והצוות הרפואי הנפלא בתל השומר הציל אותו".

פיינמן נשוי בשנית לאורלי, יוצאת להקה צבאית. לפי חזותו הצעירה, קשה לנחש שלירן, הבכור בין ששת ילדיו, כבר בן 37. נועה, הקטנה בהם, בת 11, ו"היא המוזיקלית מכולם, מנגנת בפסנתר ברמה מטורפת". בתו ימית, 30, הפכה אותו לפני שנה לסב לנכדתו יולי.

ניכר בפיינמן, הרומנטיקן שעם שירי האהבה שהקליט כונה לא פעם “חוליו איגלסיאס הישראלי", כי עדיין לא אמר את המילה האחרונה בקריירה. מסייע לו בכך קהל חסידיו שאינו מרפה ממנו. המעריצים אף חתמו על עצומה, מגובה בקבוצת פייסבוק על שמו. “האמת? אני מאוד רוצה לחזור לשיר, גם אם אני לא צריך הופעות בשביל הלחם שלי", הוא משיב. “ואם לשיר, אז משהו שיתאים לגיל שלי כעת. אני כבר לא ילד".

מה תמליץ לזמרים צעירים היום?
“דבר ראשון, לא להפוך למכונת להיטים כפי שאני רואה אצל אי־אלה זמרים. לא כל שיר חייב להיות להיט. עדיף לשיר משהו שייגע בנשמה, לא לרוץ אחרי המודה".