"מעולם לא ראיתי את אבא שלי מלחין שיר. הוא לא הרשה לאיש להיות איתו בחדר בשעת ההלחנה. אני זוכר את עצמי שומע מעבר לדלת הסגורה של חדרו את הנגינה הבלתי פוסקת שלו בפסנתר, תוך כדי ניסיונות בלתי נלאים למצוא את הצליל הנכון והמצלול הנכון לשיר. לפעמים הוא היה עובד יומיים כדי לתת למילה כתובה את המשמעות המוזיקלית המדויקת".

מאחורי הסיפור הזה מסתתר המלחין סשה ארגוב, הנחשב לאחד מגדולי המלחינים בזמר העברי וחתן פרס ישראל לשנת 1988. המספר הוא בנו, החצוצרן איתמר ארגוב (69), שינחה בנגינה ובסיפורים את "השמלה הסגולה", מופע מחווה לאביו שיתקיים הערב בבית אבי חי בירושלים. במופע יבוצעו שירים מוכרים ואהובים בעיבודים חדשים, שישירו מיקה קרני, טל (טולה) בן ארי ומאיה בלזיצמן, ובהם "השמלה הסגולה", "כשאור דולק בחלונך", "אם תרצי", "וידוי", "אהובתי שלי לבנת צוואר" ועוד.

אביך התאמץ בהלחנת שיריו?
"כן. אם כי היו מקרים יוצאי דופן. אני זוכר את נעמי פולני מביאה אליו את המילים של חיים חפר לשיר 'האם אמרו לך פעם', ובתוך 20 דקות, משהו כזה, יוצאת ממנו עם לחן ללהקת 'התרנגולים'".

איתמר ארגוב. צלם: אריאל בשוראיתמר ארגוב. צלם: אריאל בשור

אני מזכיר לארגוב הבן את אהוד מנור שהיה מפליא לכתוב כשהמולת הבית תוססת סביבו. ולעומתו, את יעקב אורלנד, שחדרו היה כקודש הקודשים. "אבא היה דומה יותר לאורלנד", מעיד איתמר. "פעם ניסיתי להיכנס ולראות איך הוא עבד, והוא הסביר לי שהנוכחות שלי הפריעה לו והוא לא היה מסוגל להתרכז בהלחנה. למה? אולי זו הייתה הפרעת קשב כשעוד לא דיברו על זה. לא הפרעתי לו, כי רציתי שיכתוב עוד, אז הסתפקתי בהאזנה מעבר לדלת, שלא מנעה מהצלילים לצאת מחדרו. גם השכנים שמעו את נגינתו, לעתים אפילו בשעת ערב מאוחרת, והם אף פעם לא התלוננו".

מתי הבנת שאביך מלחין מחונן?
"גדלתי על המוזיקה שלו מגיל אפס, אבל רק כשהתחלתי ללמוד באקדמיה למוזיקה, הבנתי כמה שההרמוניות והמלודיות שלו כל כך מיוחדות. כששאלתי אותו אם הוא חשב על המהלכים המדהימים שעשה, השיב: 'לא, האצבעות הולכות לבד'. אבא לא הפסיק לאלתר. הוא בא מרקע קלאסי, הלחין שירים עבריים, אבל הסווינג היה בנשמה שלו".

מתי הוא נהג להלחין?
"כשאבא היה חוזר הביתה מעבודתו כקופאי בבנק למסחר ולתעשייה, הוא היה מתיישב בארבע אחר הצהריים ליד הפסנתר, ומתחיל במה שהייתה, כביכול, עבודתו השנייה. כשעבר לעבוד בחנות לספרים הרוסיים 'בולסלבסקי' באלנבי, ובא לו להלחין, אמא הייתה מחליפה אותו שם והוא התפנה למוזיקה. בניגוד למה שחושבים, השירים לא יצאו לו כל כך בקלות. הוא לא היה מרפה מהם, עד שהיה שלם איתם ב־100%".

בני הזוג ארגוב ניהלו חיי חברה ערים. "אורחים היו באים אלינו המון", נזכר בנם. בין חבריו הקרובים של אביו היו הבמאים שמואל בונים וגרשון פלוטקין, המלחין משה וילנסקי, אדריכל הגנים והנוף הלל עומר, המוכר כמשורר ע. הלל והשכן, הסופר והמשורר יעקב שבתאי, שבינו לבין ארגוב היו מתעופפים גצי הומור. ארגוב לא בילה בבתי קפה ולא נמנה עם חבורת "כסית". הוא העדיף לארח בשקט של הבית עם התקרובת שנוסיה, אשתו היפה, הייתה מגישה ברוחב לב. עם אלתרמן כתב שירים קלאסיים כמו "זמר המפוחית", "אליפלט", "שיר משמר" ו"שיר סיום". הייתה לו חברות עם נתן יונתן, מי שאיתו כתב בין השאר את "שיר ארץ". "הנסיעות לנתן יונתן בקיבוץ שריד היו בשביל המשפחה שלנו כמו יציאה לעולם אחר", מעיד ארגוב הבן. "סופי השבוע שבילינו שם היו בשבילנו מעין בית הבראה ושם העברתי שעות במחיצת בנו, ליאור, שלימים נפל במלחמת יום הכיפורים".

איזה מין אבא היה סשה?
"עם ההומור שלו, שהשתקף בהרבה שירים שהלחין, הוא היה אבא מאוד משעשע. כשהייתי ילד קטן הוא סיפר לי סיפורים בהמשכים, שאותם המציא במקום. הדמיון שלו חגג".

לא המשכת אותו בפסנתר.
"נכון. אבא ואמא ניגנו בפסנתר, וכשהגעתי לחצוצרה ובעקבותיי אחותי טלי (שנהייתה מורה לחליליות - יב"א), הוא בירך על כך. מה שהיה חשוב לו זה שכולנו נעסוק במוזיקה. זה עבר למשפחה שלי, ולא פעם אני מופיע בשירים של אבא עם אשתי גבי, ועם בנותינו נועה ואלה. חוץ מהפרנסה, חשוב לנו להעביר את המורשת של אבא, כדי שהשירים שלו לא יישכחו, בעידן שבו זוכרים אותו פחות ופחות".

איך הוא הגיב כשבסוף שנות ה־70 הפציע עוד ארגוב במוזיקה?
"באופן לא מפתיע, אבא לא שמח כשזוהר עורקבי שינה את שם משפחתו לארגוב. הוא הרגיש כאילו לקחו ממנו את השם". 

"השמלה הסגולה" – מופע מחווה לסשה ארגוב, הערב, 21:00, בית אבי חי, ירושלים