הזמר זוהר ארגוב היה ידוע כאחד המבצעים החד פעמיים והמרגשים במוזיקה הישראלית. בכישרונו ידע לקחת שיר, שלא בהכרח נכתב עבורו, ולהפוך אותו בביצוע מלא נשמה למזוהה איתו כל כך שנצרב בתודעה ככזה, על אף שקדם לארגוב ביצוע אחר. העיתונאי וחוקר המוזיקה דודי פטימר, יוזם פרויקט תיעוד המוזיקה הישראלית - "דודיפדיה", הקדיש את תוכנית הפודקאסטים המוזיקלית האחרונה שלו ב-103FM למוזיקאי הבלתי נשכח.

בפודקאסט חזר פטימר לכמה מהקלסיקות הבלתי נשכחות של זוהר, והשמיע את גרסאות המקור הלא מוכרות, וחשף את הסיפורים המסתתרים מאחוריהן וכיצד הן התגלגלו לידיו של ארגוב.

בתוכנית חזר פטימר לסיפור המצמרר והטרגי מאחורי השיר "ים של דמעות" והשמיע, לראשונה מאז 1971, את הביצוע המקורי והגנוז לשיר שבוצע כ-13 שנים לפני שהקליט אותו ארגוב. השיר נכתב על ידי זמירה חן והולחן על ידי רפי גבאי. חן כתבה את השיר בהשראת סיפורה של שחקנית ואשת בוהמה מפורסמת משנות ה-50 שניהלה רומן אסור עם גבר נשוי.

בשלב מסוים אותו גבר, שהפך אב לבנו הבכור, נפרד מהשחקנית ועבר עם משפחתו לארה"ב כשהוא מבטיח לשלוח לה מכתב מדי שבוע. אותה אשת בוהמה חיכתה שבוע, חיכתה שנה וחיכתה 10 שנים ושום מכתב לא הגיע. בשנות ה-60 גילתה כי אותו מאהב נהרג בתאונת דרכים בארה"ב בשבוע בו הגיע לארה"ב.

בהשראת סיפורה, השיר נכתב ובוצע לראשונה על ידי זמרת הפופ הישראלית אווה פרנסיס (שם הבמה של שריתה אלפסי). השיר הושמע ברדיו אך לא הפך ללהיט ענק.




בשנות ה-80 נחשף ארגוב לשיר דרך נגניו שהכירו אותו והקליט אותו בעיבוד של יגאל חרד. גרסתו זו הפכה לקלסיקה וחזרה לחיים כשזיכתה את נינט טייב בגמר העונה הראשונה של "כוכב נולד".

לאחרונה אושר ביטון צמרר מדינה שלמה כשביצע אותו ב"הכוכב הבא לאירוויזיון".