המוזיקה מתה זמן לא רב אחרי שנולדה. היא מתה צעירה מאוד. ריצ'רדסון, המוכר בתור "דה ביג בופר", היה בן 28, המבוגר שבחבורה. באדי הולי היה בן 22 במותו, הטייס בן 21, וריצ'י ואלנס היה בסך הכל בן 17. לא רק שהמוזיקה לא הספיקה להגיע לבגרות, היא אפילו לא הספיקה להגיע לסיקסטיז, העשור שבו היא הייתה זוכה ליהנות מפירות עמלה, לחזות במהפכה, לעשות חיים.
הכוכב הגדול ביותר מבין השלושה היה באדי הולי, שנולד בשם צ'רלס הארדין הולי בעיר לובוק אשר בטקסס. הוא נחשב לחלוץ הרוק'נרול המשפיע ביותר של דורו (מלבד אלביס), ובין מעריציו נמנו הביטלס והרולינג סטונס. בוב דילן ראה הופעה שלו כשהיה נער וחייו השתנו. אלטון ג'ון התחיל להרכיב משקפיים הרבה לפני שהיה זקוק להם, כדי להיראות כמו אלילו. להקתו של הולי, הקריקטס, ביססה את הפורמט המנצח של להקת רוק'נרול: גיטרה–בס–תופים ומספיק כישרון כדי לכתוב שירים לבד. הולי השאיר מאחוריו להיטי ענק כמו "That'll Be the Day", "Peggy Sue" ו"Not Fade Away", שהיה להיט גם בביצוע הסטונס. הוא הוציא בסך הכל שלושה אלבומים בחייו.
הולי פירק את הקריקטס ב–1958 ורצה להתרכז בקריירת סולו ולפתוח אולפן משלו. הוא היה זקוק לכסף ולכן ארגן סיבוב הופעות אמריקאי בשם "מסיבת ריקודים חורפית" עם עוד כמה אומני רוק'נרול. השם החם בתוכנית היה ריצ'י ואלנס.
התרעות פיקוד העורף