כמעט לא הרגשנו איך הזמן עף לו, ולאה שבת (61), זמרת הנשמה של המדינה, שהייתה לאחת מגדולות היוצרות בזמר העברי, חוגגת מחרתיים, חמישי (ב־20:30) 30 שנות יצירה, בערב חגיגי במרכז ענב בתל אביב. במופע יתארחו אריק סיני ואיה כורם, שאותם היא מוקירה ומעריכה.



לקראת האירוע, אנחנו מפליגים למסע בין תחנות הקריירה המבורכת שלה. כבר בפתיחה היא מנחיתה הפתעה ראשונה. כשאני מציע לה לפתוח את מסענו עם "בגלל הרוח", השיר ההמנוני שכתבה עם מיכה שטרית לאחיה שלומי, כשיר הכתר שלה, שבת מתקוממת וכמעט שוברת את הכלים. "אין שיר כתר, וכל אחד והטעם שלו", היא חורצת. "מבחינתי, זה לא השיר בה' הידיעה שלי. קיבלתי טקסט ממיכה והלחנתי אותו. זה כל הסיפור".



מאכזב, לא? אבל שבת מתעשתת כמו גדולה ונזכרת ב"חום שאתה מחפש", אלבום הבכורה שהוציאה ב־1990 (בהפקתו של ארקדי דוכין). "נורא התרגשתי", היא משחזרת. "עם האלבום הזה, הייתי כמו ילדת כפר שהגיעה לעיר הגדולה. לא דיברתי יותר מדי. הייתי במין חוסר ביטחון של ההתחלה".





כבר אז כתבה את המילים והמנגינה לשיריה, אבל מודה שבשבילה זה בכלל לא היה מובן מאליו. "יותר קל לי לכתוב מנגינות", מציינת שבת. "ראיתי בכתיבת מילים של שירים משהו יותר חשוף, שדורש מהכותב להיות יותר מדויק ואחראי. הביטחון בכתיבה בא לי עם הזמן".



היה זה אלבום ביכורים, שלהיטיו היו כמו פגזים שנורו מתותח. לא רק "בגלל הרוח", לא רק "ירח בשמיים", שיר שאיתו היא מקסימה עד היום את הקהל בכל הופעה, אלא גם "רק החיים" שהפך למיני־המנון במלחמת המפרץ (91').



שבת כבר הייתה אז בת 33. לפי עדותה, היא לא מיהרה. "זה עניין של הנפש, שאין לה חוקים כשדברים יוצאים", היא מאמינה. "אני לא הראשונה שהתחילה מאוחר עם אלבומים. כך ארז לב־ארי שהיה שנים נגן שלי, ובגיל 37 הוציא אלבום ראשון בעידודי. אפילו הלכנו יחד בשבילו לחברת תקליטים מסוימת".



"כל העניין השתנה"


ב־94' פרסמה גלי עטרי את "השיר שיביא לך אהבה", הלהיט הראשון ששבת כתבה לאחרים. כשאני מעיר לה שרק פילנתרופית הייתה מוותרת על ביצוע השיר הזה, היא מגיבה: "ומי ערב לכך שהשיר היה מצליח ככה גם בביצוע שלי? לי נראה היה טבעי ופשוט למסור את השיר הזה לגלי.



"בסופו של דבר, לא הפסדתי מהוויתור שלי. על זה קיבלתי כבוד ככותבת וגם כסף בתמלוגים מאקו"ם, והשיר משרת אותי יפה בהופעות שלי. אז מה רע?"



ברשימת מבצעי שיריה אפשר למצוא את חוה אלברשטיין ("שעה של חסד"), ריטה ("אל תלך עכשיו"), נורית גלרון ("להתראות מתוק"), אפרים שמיר ("חוסר מנוחה"), נתי לוי ("עוד יום"), רון שובל ("איך הימים עוברים") ועוד רבים וטובים.





היום היא כבר חושבת פעמיים אם להמשיך לתת לאחרים שירים שלה. "העסק נהיה יותר מדי מסחרי", היא מוחה. "היום מעדיפים לפנות ליצרני להיטים. אם נרד לעומקם של דברים, תבין שכל העניין השתנה, ולא לטובה. היום מחפשים להיט בטוח. כתיבת השירים האינטימית שהייתה פעם לא קיימת יותר".


בין מבצעי שיריה בולט שמו של אריק איינשטיין, שלו הלחינה ב־96' את "המשתה" של נתן אלתרמן. "התבקשתי להלחין את השיר לאלבום 'קצת לקחת חזרה'. נפגשנו אצל שם טוב לוי, המפיק המוזיקלי של האלבום", היא משחזרת. "זה היה מאוד מרגש. לתדהמתי פגשתי אדם שובב, שבכל פעם היה משתחרר מהקטע של העבודה ומספר בדיחות. ואם זה לא הספיק, יום אחד כשהוזמנתי לשיר בתוכנית 'לילה גוב' של גידי, פתאום אריק בא לבקר אותי בצילומים. וואו, איזו הפתעה!"



ולא רק אריק. בשנת 2000, כשהוזמנה לשיר עם מתי כספי, המוזיקאי שהכי העריצה, את "עוד יבוא היום" לאלבום הדואטים שלו, הרגישה כאילו מדובר בפגישה עם אלוהים. "מתי היה הזמר והמלחין שהכי השפיע עלי", מעידה שבת. "פתאום לפגוש ולעבוד איתו, זה היה משהו ענק בשבילי. מתי מושפע מדברים שאני מאוד אוהבת, כמו מוזיקה ברזילאית, שלתוכה צללתי, וסטיבי וונדר".

איך הגעת ב־87' למופע שלו "ארץ טרופית משגעת", כשהיית אלמונית לחלוטין?
"זה היה כשעבדתי במפעל מוטורולה בלוד כפקידה, כמו שהייתי רגילה באותן שנים. נתנו לי לעשות שם גם הלחמות. פתאום ראיתי בהפסקת הצהריים מודעה בעיתון שלפיה מתי כספי חיפש זמרת למופע חדש. באותו רגע הבאתי צרחה, חבל על הזמן, והעפתי את העיתון למעלה כמו בסרטים. הלכתי להיבחן ונבחרתי כזמרת ליווי מתוך אולי 200 מועמדות. באותו שבוע התפטרתי ממוטורולה".

ומה עם מתי?
"הוא היה על הכיפאק, אבל מולו ישר הייתי נדבקת לקיר ולא מוציאה מילה, במין ביישנות. שנים אחרי, כבר התארחנו זה במופע של זו. סיפור אחר לגמרי".

"מרסדס סוסה הישראלית"

ב־2001 התארחה שבת במופע של מרסדס סוסה. "היה מדהים איתה", דולה שבת עוד פנינה מים זיכרונותיה המתוקים. "היא אישה ענקית, זמרת ענקית עם מעריצים בכל העולם, מדהימה ברמה מטורפת".

כשהיית איתה אחד על אחד, יכולת להתפעל כמה היא פשוטה וענווה. אותי היא גמרה לגמרי כשקראה לי לבמה בתור 'מרסדס סוסה הישראלית'".



עוד התרגשות זומנה לשבת ב־2004, כשהוציאה את האלבום "עכשיו ביחד", ובו גרסאות דואט חדשות שלה לשירים שכתבה לאחרים, בהפקה מוזיקלית של רובי בן שמעון ואחיה, שלומי שבת, כזכור המבצע המקורי של "בגלל הרוח". "פרגנתי לכל מי שכתבתי לו, אבל היה חשוב לי שיידעו שאני המחברת של שירים כמו 'אור הירח'", היא אומרת. "אם אתה טוען שזה פיצוי לאיזשהו תסכול, אומר לך שאין שום תסכול, והכל קורה איך שההוא למעלה רוצה".

שבת מתחזקת ושומרת שבת כהלכתה. אם בראיון קודם סיפרה על התקרבותה לברסלבים, עכשיו היא מדווחת על התעמקותה בכתבי הרב קוק. "מה שפותח לי את הלב, אני לוקחת אותו", היא מסבירה.

תיעלמי פתאום מהקהל?
"בחיים לא".

כשאני שואל את שבת, מתי סוף־סוף תסתער בעקבות אחיה על קיסריה, שבת מגיבה באיפוק. "כל אחד רוצה לגדול ולהגיע לקיסריה", היא אומרת, "אבל בשבילי זה לא החמצן עצמו. אם זה לא יקרה, לא אתאבל על זה. מישהו קובע חוקים, שזה המקום החשוב להופיע בו, ואם לא, אתה לא נחשב. אני ממש לא נכנסת לדברים האלה. בשביל מה לגרום לאנשים לא להרגיש טוב עם עצמם?".