בהמשך באו להיטי ענק סנסציוניים נוספים כמו "כביש החוף", "סלסולים", "סתם", "זהב", "טודו בום" (השיר הכי נצפה שלהם עד כה), "הכל לטובה" שכל אחד מהם לבש גוון מוזיקלי שונה, רחוק מקודמו וביטא וביסס את גיבוש הדנ"א המוזיקלי של השניים שיחד עם המפיק המוזיקלי המבריק ירדן פלג (ג'ורדי) חוללו מהפכה מוצדקת בפופ המקומי ושינו את כל הכללים.
מה שייחד את הלחנים של השניים זו העובדה שהם לא חששו לקחת סיכונים של שבירת שגרה, להביא וייב בלתי מוכר ולא הכי קל לעיכול ולהפוך אותו לדבר הכי טרנדי ופופולארי שיש. לכך הוסיפו גם את תו האופנה שהפך לסימן היכר עבור השניים, מטבעות הלשון שהפכו לסלנג כמו "קל" שהפכו פופולאריים וכמובן הקליפים היוקרתיים עליהם אמון הבמאי רומן בוצ'אצקי והשיאים ששברו במהלך הדרך.
מאז השיר "נמסטה", וזה ניכר בכמות הצפיות ביוטיוב, השניים אמנם עדיין מספקים את הסחורה ומנפיקים להיטים, אך נראה כי הם הגיעו לצומת דרכים. מצד אחד הם ממשיכים ליצור שירים שהופכים ללהיטי אינסטנט מידיים. עם זאת, יצר החדשנות, המקוריות והתשוקה לשאת בשורה חדשה - הוחלף, לפחות לדעתי כמאזין, ביצר של עייפות החומר, בניסיון להתקבע בנוסחה מסוימת שעבדה ולנסות עליה לבנות עוד ועוד שירים, מה שדי מקלקל, לטעמי, את ייחודיות הצמד כפי שאפיינה אותו בשיריו הראשונים.
כראייה, קחו את "יאסו", בו משתף הצמד פעולה עם סטפן לגר ועדן בן זקן. גימיק מוצלח, אך כמה מכם באמת יזכרו את השיר במלודיה ובטקסט בעוד חודש? אני בספק אם מישהו יזכור.
כשהבין שלשווק אמנים ישראליים כסטארים בחו"ל זו משימה די קשה, עבר סבן לעסקים אחרים ובין השאר גם התעסק בתחום סדרות הטלוויזיה ("הפאואר ריינג'רס" למשל). לכן, כשקראתי כי הוא החתים את הצמד והסוואג, די הסתקרנתי כי כשועל ותיק ואיש עסקים ממולח, סבן לא ישקיע כסף על אמנים שהוא לא מאמין בהם. לצערי בניסיון הבינלאומי של השניים די התאכזבתי.
התרעות פיקוד העורף