עייפות החומר. לפעמים היא יכולה להיות טובה, יעילה ומדרבנת למסע חיפוש עצמי טוב יותר. לעיתים, היא יכולה לבשר על אובדן דרך, פרשת דרכים וניסיונות כושלים להיאחז בתשוקה שאבדה ודי מיצתה את עצמה.

את האופציה השנייה הרגשתי בצורה מאוד בולטת באוזניי כששמעתי את השיר החדש ששחרר אייל גולן הבוקר - "הפוך מהיקום" שאת מילותיו כתב גל שריג, הלחין עמוס כהן והפיק מוזיקלית תמיר צור.

הטקסט הוא שיר אהבה בנאלי שגרתי עם חריזה מתאימה והלחן אמנם תפור לקולו של גולן, אך אינו מצליח להתרומם יותר מדי ולא סוחף את המאזין.

בעיניי, גולן לא נשמע במיטבו בשיר הזה. ניכר כי הוא מבצע אותו בצורה טכנית מדי, פחות כנה ומלאת רגש ונשמה, ומנסה להגיש שיר פופ רומנטי סטנדרטי עם נגיעות ים תיכוניות שנשמע כמו לא מעט שירים אחרים שהוציא והוציאו גם הקולגות שלו, אותו שטאנץ. הפעם הפזמון אפילו צורם באוזן יתר על המידה. לרגש או לגעת? בטוח לא.

הוא לא מנסה לשאת בשורה חדשה, לא מנסה להכניס את עצמו לשיר ומלבד קולו, לא נשמע כמו אייל גולן המוכר, האהוב והידוע כמבצע גדול. הוא לא מצדיק את מעמדו וניכרת עייפות החומר בביצוע ובבחירת השיר.

בעבר וגם בהבלחות אחרונות מעטות פה ושם, גולן ידע לבחור בפדנטיות ובפינצטה את השירים שבחר להקליט, זה היה חלק מכישרונו הבלתי נלאה. עם זאת, בשנים האחרונות ניכר כי להמציא את הגלגל מחדש אינו מצליח ומלבד מלספק שיר שבעוד חודש יישכח - כבר אינו מספק את הסחורה. פספוס.