הזמר התימני והלהיט הגדול ביותר שיצא מישראל: אהרן עמרם מסכם קריירה

מי שלא זכה ליהנות מהתהילה העולמית היה יוצרו, אהרן עמרם, מהמנטורים המוזיקליים של חזה לשירה תימנית ומי שהקליט את "גלבי" כבר בשנת 1961 תחת השם "לדמע עיני".

"למעשה הזמר הראשון שהנגיש את השיר גם לקהל שאינו תימני היה יזהר כהן", מבהיר עמרם. "בלילה שהוא זכה באירוויזיון עם 'אבניבי', צלצל אלי שלמה צח ואמר שהוא מחפש שיר שיהיה צד ב'. הצעתי לו את 'גלבי', והוא החליט שיזהר ישיר את השיר באנגלית, רק חבל ששכחו לציין אז מי יצר את השיר ורשמו 'לחן עממי'. כשעפרה הקליטה אותו, השיר כבר הפך להצלחה עולמית, אבל לא הזכירו בתקשורת שאני יצרתי אותו, למרות שעפרה בכל הזדמנות וראיון דאגה להזכיר זאת. היא הביאה כבוד ענק לשירה התימנית בעולם".

לאחרונה מצא עצמו עמרם בעל כורחו בלב סערה משפטית סביב "גלבי". מחלוקת בנושא זכויות יוצרים התגלעה בינו לבין הזמר ממוצא פרסי חזי פניאן ובן טיפוחיו של אהרן ציון גולן, שהקליטו את השיר בדואט בפרסית ובתימנית לפני כשלוש שנים וטענו שהלחן עממי.

הסערה הנוכחית סביב השיר שיצר עמרם, החתום עליו כיוצר באקו"ם, היא שידור חוזר למה שקרה לו עם יזהר כהן ו"אשליות" לפני יותר מ–40 שנה. אז הוא תבע את כהן וצח על הפרת זכויות היוצרים וזכה במשפט. גם הפעם שופטת בית הדין המחוזי פסקה לטובתו, ובחודש שעבר הוא ניצח במשפט שהתנהל כשנתיים. "אני יודע שאני צודק ואני יודע שהאמת הולכת איתי", הוא אמר עם מתן פסק הדין. "האמת מנצחת".

נפגשנו בערב חורף סוער בביתו בפתח תקווה. החום שהרעיפו עלי עמרם ורעייתו שרה הפיג כל צינה אפשרית. שרה מילאה את שולחן הסלון במאפים תימניים מעשה ידיה ולא חדלה מלספר בשבחו של בעלה, מתוך אהבה וכבוד. עמרם עצמו הגיע לראיון, שנערך כאמור בביתו, לבוש בחליפה ובעניבה כאילו היה בדרך להופעה. אלו הסטנדרטים של דור, שמשדר ג'נטלמניות והערכה כנה לכל אורח באשר הוא.

בסלון של משפחת עמרם נכחו גם ענת סימן טוב ושרית (חארז) ניסן, לא רק מעריצות אלא גם מי שעומדות מאחורי עצומה שמעודדת הענקת פרס ישראל לעמרם. "אהרן הוא יוצר וזמר מוערך, שזה שישה עשורים פועל ותורם רבות לשימור התרבות התימנית בארץ ובעולם, והוא ראוי בהחלט לפרס ישראל", אומרת סימן טוב. "פניתי לחברי כנסת, למשרד החינוך ולשר החינוך שמעניק את הפרס, כמו גם לאגודת אומני ישראל ולכל מי שרק יכול לעזור. אני לא ארפה מהעניין עד שהוא יקבל את הפרס שמגיע לו בזכות ולא בחסד".

"אהרן עמרם הוא מבין האומנים הבכירים הנושאים את המסורת העתיקה של השירה והחזנות היהודית־תימנית בדורנו", מוסיף פרופ' אדוין סרוסי, ראש הקתדרה למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. "ביצועיו המוזיקליים מתאפיינים בדיוק רב, בדבקות במסורות העתיקות ועם זאת ברעננות ההופכת אותם לבעלי משמעות לקהל בן זמננו. בנוסף לפעולת השימור, הוא תרם לשילובה של שירת יהודי תימן בתרבות הישראלית על ידי פריצת המחסומים העדתיים ופנייה לכל הקהלים".

כשעמרם שומע על הרצון של סימן טוב וניסן לפעול למען קבלתו את פרס ישראל, הוא מבקש ממני: "אני לא רוצה לשמוע על זה. אם מישהו יחליט שמגיע אז אקבל. אף פעם לא רדפתי ולא ארדוף אחרי פרסים ושבחים".

חזיתי בדוגמה בולטת נוספת לענווה ולצניעות שלו בזמן שרעייתו שרה הוסיפה לספר על תרומתו של בעלה וגדולתו. בהפתעה גמורה הוא קם מהספה והלך לחדר השני. כשהיא סיימה לשבחו חזר לראיון. "אני לא אוהב שמדברים בשבחי בפני", הסביר את הצעד. "זה מביך אותי".

השם אהרן עמרם אינו זר לבני העדה התימנית ולחובבי מוזיקת הפולקלור הישראלית. הוא נחשב בעיני רבים לאחד היוצרים, הזמרים ואנשי הרוח המשפיעים והבולטים, שמשמרים את גחלת יהדות תימן מקום המדינה. כמוזיקאי הקליט, כדבריו, למעלה מ–150 תקליטים, תקליטונים ודיסקים. "אלביס של יהדות תימן" מכנים אותו. הוא פוסע יד ביד עם השירה התימנית עוד מהימים שבהם היא נתפסה כנטע זר בעיני הממסד הציוני, ממש כמו המוזיקה המרוקאית, היוונית והטורקית.

"באותן שנים לא השמיעו אותי ברדיו", הוא אומר, "גם כי הייתי תימני ששר בתימנית בלבד וגם כי הייתי שר עם פח וללא תזמורת. לא היה מקובל אז לשיר בלי תזמורת, ואני התעקשתי לשיר ולנגן על פח ושילמתי על כך מחיר".

בין יצירותיו המוכרות שזכו לאורך השנים למעמד של קלאסיקות פולקלור ישראליות אפשר למצוא את "אם ננעלו", "אהבת הדסה", "שובי יפהפייה", "אסאלק" ו"אהבת רעיה רצוני", שיצר עבור לא אחר מאשר זהר ארגוב, שהיה מעריצו הגדול. "עוד לפני שזהר התפרסם הוא היה מגיע להופעות שלי ומבקש שאעלה אותו לשיר", נזכר עמרם בנוסטלגיה. "בהתחלה היססתי, אבל כשפעם אחת הסכמתי ראיתי שיש בו משהו ומאז בכל פעם שביקש נתתי לו לעלות לשיר. כשהתפרסם ונהיה כוכב, הוא ביקש שאכתוב לו שיר. אמרתי לו שאם יחזור להיות זהר שהכרתי ויפסיק עם הסמים וכל העניינים האלה אכתוב לו. הוא המשיך לבקש, ובסוף כתבתי לו את 'אהבת רעיה רצוני'".

ארגוב לא היה האומן היחיד שגדל על ברכיו של עמרם. "הפעם הראשונה שעליתי על במה הייתה בגיל 14, כשאהרן העלה אותי לנגן איתו", נזכר הגיטריסט יהודה קיסר. "שנים לאחר מכן כשזהר ארגוב ואני היינו מסיימים הופעה, היינו הולכים לראות את אהרן מופיע. הוא השפיע עלינו מאוד". "בתחילת הדרך לאהרן עמרם הייתה השפעה גדולה עלי", אומר גם חיים משה. "גדלתי עליו ובזכותו אני שר".

הוא נולד בשלהי שנות השלושים בצנעא, בירת תימן, לרומיה ושלמה עמרם. השישי מבין שבעה אחים ואחיות. "מעטים זוכים לגדול בבית כמו שגדלתי בו", אומר והתרגשות ניכרת בקולו, "זה היה בית של אהבה, חום, נתינה, עשייה ועזרה לזולת. הורי היו בעלי לב רחב. מלבד שבעת הילדים הם גידלו שלושה יתומים".

בגיל 6 התגלה כישרון השירה יוצא הדופן שלו. "בחתונות בתימן, כשהיו מסיימים את סעודת החתן והכלה, היו נשארים הצעירים יותר. בשלב הזה הם היו אומרים לי: 'אהרן, תשיר לנו משהו!', וכך למעשה התחלתי להופיע ולשיר".

עם קום המדינה, בהיותו בן 9, עלה עם משפחתו לישראל. "לא באנו על גמלים או ברגל, עשינו את הדרך במשאית. יצאנו מהבית בצנעא ביום ראשון ב–10 בבוקר והגענו אחרי שבוע למחנה עולים בעין שמר".

במחנה העולים עין שמר הצטרף למקהלת ילדים תחת שרביטו של מורה למוזיקה שלימד את תלמידי המחנה שירי ארץ ישראל היפה. "סגל שם עלי עין, אולי כי בלטתי והחליט להפוך אותי לסולן המקהלה. בשלב מסוים מי ששמע עלי היה סעדיה דמארי, אחיה של שושנה, ששידר אז ברדיו 'קול ישראל' לעולי תימן. סעדיה הזמין אותי לרדיו וביקש ממני מדי שבוע לשיר שירים בתימנית ללא כלי נגינה. רק לשיר. קראתי שם את פרשת השבוע וההפטרה עם התרגום ושרתי שירי קודש של יהודי תימן מהדיואן. הביצועים האלה הגיעו עד ליהודים בתימן. כשעלו לארץ סיפרו לי שנהגו לשמוע אותי שם ברדיו".