זוהר לוי, אחד מעמודי התווך של הרוק הישראלי ומייסד להקת "אחרית הימים", הלך היום (רביעי) לעולמו בגיל 76. לוי נחשב לאחד המלחינים הראשונים שיצרו רוק פסיכולי מתקדם בישראל ולאחד הראשונים שהעזו למזג בין רוק ופופ מתקדמים מחו"ל לבין מוזיקה ישראלית ועברית והניח בכך את אבן היסוד של הרוק הישראלי ופתח צוהר לבאים אחריו.
הוא נולד בבגדד, עלה לארץ עם משפחתו בראשית שנות ה-50 וגדל במעברת מחנה ישראל, ליד לוד. לוי החל את דרכו המוזיקלית כמתופף באירועים במועדונים התל אביביים השונים, ובשנת 1965 ליווה את זמר הג'אז לארי ווקר.
בשנות ה-60 וה-70 היה מעורב מאד בהתפתחות המוזיקלית של הרוק והפופ המקומי. בין היתר, הוא ניגן תופים באלבומה המיתולוגי של "החלונות הגבוהים" (אריק אינשטיין, שמוליק קראוס וג'וזי כץ) והקים בסוף שנות ה-60 את להקת הקצב הראשונה שלו – "זוהר השביעי" שבלטה בזכות הלהיט "מצילתיים" ובזכות היותה להקת הליווי של הזמר רן אלירן באלבומו הפסיכודלי שאת מיטב שיריו כ"ישרות" ו"ריח תפוזים" הלחין לוי.
בשנת 1970 שיתף פעולה עם חנוך לוין כשהלחין ועיבד את המוזיקה למחזה הסאטירי והפרובוקטיבי "מלכת אמבטיה" ובאמצע 1970 הקים את להקת "כיף התקווה הטובה" שזכורה בשל הלהיטים "אני בדרכי למוסד הסגור" ו"בלדה לעוזב הקיבוץ".
בשנת 1971 הקים את מי שכונתה להקת הרוק העברית ה"רשמית" הראשונה – להקת "אחרית הימים" בה היו חברים מלבד לוי גם גבי שושן ז"ל, אלי מגן, יצחק קלפטר ומירי אלוני. לוי הלחין את כל שירי הלהקה בהם קלאסיקות כ"העץ הוא גבוה", "יש לי יום הולדת", "פתחי את הדלת" ו"אין מקום לשניים על עמוד חשמל".
בשנות ה-70 התמקד לוי בעיקר בהפקות מוזיקליות שונות ועסק בעיקר בהלחנה לתיאטרון ולקולנוע הרחק מאור הזרקורים. בשנת 2007 לקה בהתקף לב ובאירוע מוחי והפך משותק בחצי גופו השמאלי ובשל כך התנייד על כיסא גלגלים בשנים האחרונות.