יש סיכוי שלעולם לא הייתם מנחשים מי היה המתופף הצעיר שליווה את להקת הפלטרס האגדית בהופעותיה בארץ, אי־אז בשנות ה־70. "זאת הייתה חוויה בלתי רגילה לנגן ללהקה אמריקאית ברמה כל כך גבוהה", משחזר מאיר ישראל, בדרך כלל רוקיסט מכף רגל ועד ראש, שלעתים קופץ לסגנונות מוזיקליים אחרים. "הייתי אז בן 20 - אולי טיפה יותר - כשהם והזמרת שאיתם, התייחסו אליי באהבה ואהדה, בעוד שאני נהניתי לגעת בדבר האמיתי, כמו שקוראים לזה".
סיפורים כאלה ואחרים יספר ישראל במופע שלו "נותן ברוק". במופע ישתף את הקהל בסיפורים מדרכו המוזיקלית, שראשיתה במשפחה יוצאת יוון בדרום תל אביב, לאו דווקא בצמוד לתופים, שאליהם הגיע אחרי פלירטים עם הגיטרה והאקורדיון. "זה קרה כשהביאו לי מאמריקה תקליט של הביטלס", הוא אומר. "עד כדי כך התאהבתי בהם, שבפורים התחפשתי לחיפושית. הכי רציתי להיות רינגו סטאר".
רצונו, כבודו. "אבא שלי קנה לי לבר המצווה מערכת תופים מסוג 'רונית' תוצרת הארץ, עם אורות בתוך התוף כדי לחמם את העור שמעליו בימים קרים", משחזר ישראל. "מי שעזר לאבא שלי, שלא הבין בתופים, לבחור את מערכת התופים, היה השוליה בנגרייה שלו בלוינסקי, מיקי גבריאלוב, שגר ברחוב לידינו, וכמי שמבוגר ממני בשלוש שנים, התחיל במוזיקה לפניי".
בין סיפוריו הוא מפנה בדרכו החיננית מבט אל להקות הקצב של אז, ואל דרכו האנטי־ממסדית. "כמה שהייתי צעיר עדיין, כולם כבר הכירו אותי", הוא מעיד. "להקה צבאית? - חס וחלילה. הייתי מוכן לעשות הכל כחייל, רק לא לשרת בלהקה כזאת. יצא שבהתחלה לא שירתי בכלל. מפני שהייתי אמור לנסוע עם 'עוזי והסגנונות' לאנגליה, קיבלתי דחיית שירות. כשחזרנו, לא לקחו אותי. אבל במלחמת יום הכיפורים, כשהייתי כבר נשוי מגיל 18, וראיתי שנגנים חברים שלי היו מגויסים, רציתי גם, ונהייתי חייל שהופיע מצפון ועד דרום. פעם אפילו הופענו מעבר לתעלה. גם אם היו לידינו יריות, תודה לאל, הכל עבר בשלום".
בנוסף מספר ישראל במופע על שני מפגשים מכוננים בקריירה שלו: הראשון היה להקת תמוז, שבזכותה הפך למתופף קונצנזוס. "אספר לך איך בדיוק נהייתי חלק מתמוז", חושף ישראל. "כשאריק איינשטיין יצא במופע 'סע לאט', שלום חנוך ואריאל זילבר הופיעו לפניו כחימום. הקהל רצה רק את אריק, וכדי שלא יעיפו אותם מהבמה, הם קראו לי לנגן איתם. 'אם יהיו תופים, זה ישתיק את קריאות המחאה', כך הם חשבו. זה היה הגרעין המייסד של תמוז".
התרעות פיקוד העורף