“בארץ אחת, לא חשוב השם/ ביום בהיר נחת שם וואחד קוסם/ קוסם של טריק אחד, אבל טריק עצום/ הוא ידע לדבר בלי להגיד כלום! / כך איש המילים עלה לגדולה/ הוא חי כמו מלך, ואשתו כמו מלכה / על הבלה-בלה אף אחד לא עלה / עד שבוקר אחד הבלוף התגלה"




“איי ידידַי", נוהג דורי בן זאב לפנות אלינו בחביבות אופיינית דרך הרדיו. אבל הוא, אחד שברגיל לא תראוהו מתרוצץ בין הפגנות ועצומות אלא מביע את דעותיו בתיווך המיקרופון, עוטה שכפ"ץ ובטרם יצא עמנו למסע בין תחנות חייו הרבות לכבוד יום הולדתו ה־70 החל היום, הוא מסתער על הבית בבלפור בשיר “בארץ אחת", עם חרוזיו השנונים והנוקבים של קובי לוריא, אחיו לנשק (המילים).

“הכוונה שלי ושל קובי, בן־גילי וחברי מאז שהופעתי לפני 32 שנה בהצגת ‘פצצת תום' שהוא הקדיש לטום לרר, היא לאחד ולא לפלג", טוען בן זאב. “זה חשוב, כשאנחנו עוברים כעת גל עכור שאני לא זוכר כמותו במדינה, כאשר אנחנו חשים את הכל וחרדים".

בתום דברים אלה מתרווח בן זאב ליד הלמון טרי שבגינת ביתו הכפרי בבנימינה ומזמין אותנו להפלגה נוסטלגית, אף מחויכת, על גבי ספינת הזיכרונות שלו.

***

אלדורי: כן, כן, זה שמו המלא של חתן השמחה. ההנחה הרווחת היא שהוריו קראו כך לבנם בכורם בעודם נפעמים מהולדת המדינה כמעט שנה קודם לכן. ברם, האמת פרוזאית יותר. למעשה, האל לקוח מסיומת שמואל, שם סבו מצד אמו. ו"דורי" איננו אלא קיצור המילה דורון, קרי מתנה. רק שאמו, המורה הנערצת בתיה, לא שמה לב להבדל בין הצירה שבשמואל לבין הסגול שבאלדורי, שמו בתעודת הזהות. בכינוי שלו “דורי", מסתתר בהיפוך אותיות הרדיו, שופרו הפרטי.

משפחת בן זאב: “אני בא מבית של תרבות ושל הומור. אמא בתיה הייתה מורה מיתולוגית, שדגלה בחינוך לא פורמלי לפני שהמילה הזאת הייתה קיימת כאן, וידעה לטפל בהפרעות קשב בלי ריטלין. אבא מוטקה היה השחקן מרדכי בן זאב, חניך הסטודיו הדרמטי של הבימה וממייסדי הקאמרי ותיאטרון חיפה. אחרי נולדו להורי אחותי חמוטל, הפזמונאית של ‘לתת', ואחי ערן השחקן. היינו משפחה של ציונות ושל אכפתיות לגבי מה שקורה כאן".

ארטיסט מבטן ומלידה: “טבילת האש שלי הייתה בגיל שנתיים, כשאמא לקחה אותי להצגת ‘על עכברים ועל אנשים' בקאמרי. כשהבחנתי באבא על הבמה, כל האולם שמע אותי צועק ‘אבא!', וזה היה המונולוג הראשון שלי. כעבור חמש שנים, לאחר סיום בכורת הצגת ‘ת"ק על ת"ק', כשהשחקנים נערכו להשתחוויה ואני צפיתי בהם בהתפעלות מהצד, הושטה לפתע יד לעברי, ולקול תשואות הקהל מצאתי את עצמי מתעופף אל תוך הבמה. זה היה מעשה קונדס של שייקה אופיר.

“בגיל 10 שיחקתי את אחד הגמדים בהצגת ‘גוליבר בארץ הגמדים', שמנחם גולן העלה בכיכוב גדעון זינגר בתיאטרון ‘תילון־תליל' שלו. לאחר שעברנו לחיפה, אבא שיתף אותי בהצגות ‘מעגל הגיר הקווקזי' ו'בר־כוכבא', שם שיחק עיוור ועזרתי לו לעבור את הבמה. בהצגת היחיד שלו ‘ידיה של אאורידיס' הוא גייס אותי, אז תלמיד תיכון, כפועל במה, וזה היה כיף לכוון על הבמה את זרקור הפולו־ספוט".

דורי בן זאב ב־1986. צלם : ראובן קסטרו דורי בן זאב ב־1986. צלם : ראובן קסטרו


קדם צבא
: “להקת פיקוד הצפון הייתה מתארחת בביתנו. בהופעות שלה בתקופת הכוננות ערב מלחמת ששת הימים גילה המפקד שלה, יהודה ברקן, אומץ לב בלתי רגיל כששיתף אותי, הנער, בהופעות".

אנה פרנק: “השירות הצבאי שלי היה מורכב. התחלתי אותו בתיאטרון צה"ל, שם שיחקתי את פיטר, החבר של אנה. שיחקה אותה שוש רוזן, כיום עורכת סרטים ואשתו של הבמאי דן וולמן. הבמאי פיטר פריי, שבחן אותי ושנים לפני כן ביים את אבא בהצגות, טלפן אליו ואמר - ‘מוטקה, אני מצטער להגיד לך, אבל הבן שלך מוכשר מאוד'. כבן מזל דגים של גם וגם, הוכחתי שאני יודע להיות רציני כשצריך".

גלי צה"ל: “טליה שפירא ראתה אותי בהצגה, התלהבה והביאה אותי ללהקת גייסות השריון, שבה הייתה כוכבת. שירתי שם עם תיקי דיין, אבי טולדנו ועזרא דגן. להופעות מגולן עד סיני היינו יוצאים מבית החייל בתל אביב, שם היה אולפן החירום של גלי צה"ל, שממנו שידרה השדרית המיתולוגית עיינה אילון. הייתי נכנס אליה, משתטח על השטיח ומקשיב לקולה ולמוזיקה טובה. מאוד מצאה חן בעיני הבדידות המתוקה שבאולפן.

“זה התאים לי כמי שגדל על רדיו וביסודי היה מסתובב בחצר בית הספר עם מקל של מטאטא ומראיין ככה את הילדים. לא זוכר איך זה קרה, בטח היו עניינים כאלה או אחרים בלהקה, אבל בעקבות עיינה ביקשתי העברה לגלי צה"ל. מכיוון שלא היה בהתחלה תקן, התחלתי שם ככתב צבאי שלפני הכל בישל מרק לחבר'ה. הכתבה הראשונה שלי הייתה על ילדי רמת גן שהביאו פרחים לצנחנים ועוד כאלה. לתוכנית משלי הגעתי מפינות ג'ז, ממש ‘פיס אוף ארט' שהייתי מביא לתוכנית של עיינה. לאחר כל מיני מהתלות רדיו הגעתי ל'ממנו אלייך', תוכנית ד"שים מחיילים שאת האות שלה כתב שלום חנוך.

“משם פרץ הסגנון הרדיופוני שלי. נשמע לי יותר מדי ממלכתי מה שהשמיעו עד אז ברדיו. לא ידעתי מה, אבל התחלתי לדמיין איך הייתי רוצה לשמוע את עצמי משדר והגעתי למשהו שהוא חופשי יותר ומטורף יותר, עם כל מיני פינות שלא היו אצל אחרים".

“פוגי": “אחת מהן הייתה ‘פינת פוגי'. פעם נסעתי עם החבר'ה של להקת הנח"ל להופעה ושמעתי אותם מדברים ברוח שטות עם כל מיני משחקי מילים. בעיקר סנדרסון ומנחם זילברמן. ‘אולי תעשו משהו לתוכנית שלי?', שאלתי את דני. אז הוא אמר ‘בטח'. מ'פינתו של פוגי' צמחה להקת כוורת".

שלום חנוך: “אם הזכרנו את שלום, היינו יוצרים לגלי צה"ל כל מיני פינות הומור בלתי רגילות. אנשים לא יודעים איזה יוצר קומי הוא שלום, ממש כרימון מלא כל טוב. הכרנו במלון ‘חיים' ברחוב שלמה המלך, שאליו נאספו חיילים שגרו מחוץ לעיר".

שלום חנוך. צלם : קוקושלום חנוך. צלם : קוקו


אהרל'ה קמינסקי
: “פגשתי אותו ואת התופים שלו במופעי הג'ז שהוא יזם במועדון ‘ברברים'. מתופף בסנדלים כמוהו אפשר היה לפגוש רק בארץ. מהג'ז צמחה חברות. כשאהרל'ה נפרד מאשתו, הוא בא לגור איתי, וכך הייתי עד מקרוב להקמת להקת הפלטינה לאחר עלייתו לארץ של רומן קונסמן, עליו השלום. די־ג'יי דורי, הוא קרא לי. נראה לי שמה שאני עושה ברדיו ועל הבמה הוא מעין פיתוח של הג'ז עם כל האלתורים והחופש".

חבורת “לול": “את אריק (איינשטיין - יב"א) פגשתי כשבא לתוכניות בגלי צה"ל. העבודה הראשונה שהוא קיבל אחרי להקת נח"ל הייתה אצל אבא שלי בתיאטרון סמבטיון. אצלנו במשפחה מתים על אריק. הוא ואורי (זוהר - יב"א) עשו ברדיו אימפרוביזציה משתוללת על חידון התנ"ך, שממנה צמח הקטע של ‘לול' שכולם זוכרים מהטלוויזיה החד־ערוצית של אז, שם הייתי בתפקיד השדר. ב'לול' כולנו שאבנו מהדינמו של אורי עם היכולת שלו לארגן ולשים דברים באומץ לב וברוח יצירתית תוך כדי מתן מקום לכולנו. היינו מאוד מגויסים".

דורי בקולנוע: תוך כדי התזת כישרונותיו לכל עבר, לא תמיד זוכרים את דורי השחקן, שמאז “חצי חצי", סרטו של בועז דוידזון, גילה נוכחות פעילה בסרטי שנות ה־70 וה־80. לא את כולם הוא זוכר. מביניהם לא ישכח את “חגיגה לעיניים", סרטו של אסי דיין. “זה היה ב־75', כשבאתי לשחק במטולה מורה לספרות", הוא משחזר. “הייתי שם א־יענע מורה, מין דמות וודי אלנית כזאת, אבל חודש ההסרטה עם אבא, שבא לשחק שם בעל מלון והופתע לפגוש אותי על הסט, היה חוויה לכל החיים. מה גם שאסי (דיין - יב"א) היה אז בגדולתו".

חגיגה קולנועית אחרת הייתה לבן זאב בסרט המתיחות “עובדים על העולם", שעם צילומיו הגיע עד ניו יורק ולמרגלות מגדל אייפל הוא צץ מחופש כנפוליאון. בסרט הזה כבמאי הוא חבר לעורך, אלן יעקובוביץ', וב"הטוב, הרע והלא נורא", סרטו הנורא של אסי דיין, הוא הלחין את המוזיקה. ב"הקרב על הוועד" בכיכוב הגשש החיוור, הוא התפנן בתפקיד השכן העיוור. “זה היה תענוג להיות עם הגששים, שבעבודה דווקא היו רציניים", הוא מציין. “עם במאי הסרט, אבי כהן, עשיתי את תוכנית הטלוויזיה ‘דורי באוויר'".

“הכיוון מערב": “האלבום הזה, שיצא ב־1975 עם עיבודים של אלונה טוראל מ'הפלטינה', הוא הראשון מבין שבעת האלבומים שלי. ‘הסתובבתי ברחובות', רצועה של שבע דקות, פתחה את התקליט. לקחתי מהאולפן מכשיר הקלטה ויצאתי החוצה עם המפיק המוזיקלי לואי להב כדי להקליט את הרעש האמיתי של הרחוב. ולואי? ברגע שנפגשנו, הרגשנו כאילו תמיד היינו יחד. הוא חיבר אותי מאוד למילים עם הבנה מהי תיאטרליות של סאונד".

באותו אלבום, ששיאו היה בשיר הנושא בסגנון של מערבון, התגלה בן זאב לא רק כמי שכתב כמעט את כל החומר, אלא גם כאיש־של־חברים, כששלום חנוך, גידי גוב, אריאל זילבר, יהודה עדר ובנות שוקולד מנטה מסטיק הצטרפו אליו בקולות.

אהרל'ה קמינסקי. צלם : איריס אלפסי אהרל'ה קמינסקי. צלם : איריס אלפסי

“לימונדה", 1977: “שלום כתב את ‘למון טרי' כשהיינו שכנים ברמת גן והיינו עושים ערבי אימפרוביזציה לעצמנו. יום אחד האזנו לתקליטים של בוב מארלי ושלום קלט את הרגאיי כמשהו חמוד כזה. ‘ואתם רוקדים' נולד לאלבום הזה, כשיום אחד באתי ל'יום עבודה' אצל מתי (כספי - יב"א). הנחתי מחברת שירים סגורה על הפסנתר שלו ונכנסתי לשירותים. משם שמעתי אותו מנגן בפסנתר ושר מילים שזכרתי שמחקתי אותן. ואז מהשירותים צעקתי לו ‘ואתם רוקדים'. זהר לוי, שעכשיו הלך מאיתנו, עשה עם התופים פלאים בהקלטה של השיר".

נואיבה: “שנה לאחר שיצא ‘ואתם רוקדים' השיר הקפיץ קהל אלפים בפסטיבל נואיבה שהנחיתי בניסיון לקיים וודסטוק ישראלי, עם הרבה חופש, חולות וים".

מאיר אריאל: “לאותו אלבום מתי עיבד גם את ‘20 ריחות לאורך השדרה', שכתבתי והלחנתי. איזו שדרה? כמובן זו שהוליכה לקיבוץ משמרות של מאיר אריאל. כדי לספר איך נקשרנו זה לזה, נחזור בזמן. טליה שפירא סיפרה לי עליו כשהיא ביימה לבקשת תיקי דיין תוכנית יחיד שלה. ‘יש כותב שאתה חייב להכיר', אמרה טליה. כשנפגשנו, כבר לא רצינו להיפרד. זה היה בינגו עם שפה משותפת לאחר כל מה ששמעתי עליו משלום. כעבור כמה שנים עברתי אצלו לאחר הופעה - ונשארתי לישון במשמרות. כשקמנו בבוקר לא התחשק לי לזוז משם. ‘אין בעיה', אמר מאיר. ‘בוא איתי למזכירות ואסדר לך חדר ועבודה ותהיה אצלנו כמו מתנדבת שוודית'. ככזאת דחסתי כותנה והעברתי צינורות, אבל לא נהייתי חקלאי.

“אחרי שמאיר נפטר ב־99', עמדתי בראש העמותה להנצחתו. דרכה הוצאנו את ‘מודה אני', אלבום עם שירים מהעיזבון שהוא הקליט ולא הספיק להוציא אותם. לצד זה, אני מופיע במופע משיריו שקראתי לו ‘דורי בן זאב בעקבות רבי מאיר בעל הטקסט', שבו אני מספר על השירים, עליו ועל החברות שלנו".

 טליה שפירא. צלם : נאור רהב טליה שפירא. צלם : נאור רהב

הרב מוטי אלון: “לא תאמינו, אבל הייתה לי בערוץ תכלת, עליו השלום, פינת יהדות עם הרב מוטי אלון. אורי אורבך, זיכרונו לברכה, החליט שאני יכול לחבר בין החילוני הגמור לבין המסורת או מחשבת ישראל. הוא נתן לי הזדמנות להיות מנחה ומראיין בתוכנית כזאת. אני מודה, ממש הערצתי שם את הרב אלון. מה קרה? אולי נסתרות דרכי האל. מה שפורסם עליו מוזר מאוד. איך שיהודי כל כך מאיר פנים ונאור חשוד במעשים המיוחסים לו? זה באמת לא ברור".

בטהובן מחדרה: “כשעבדתי ב־79' על ‘אפרוחים', אלבום של שירי ילדים למבוגרים, היה לי בראש קטע על מורה לפסנתר במין פרודיה ל'לאליז' של בטהובן. למי קוראים? כרגיל אני עם חברים. קראתי לשלמה גרוניך, והוא הרביץ נגינה חבל על הזמן. רק שאצלנו הפכה אליז לעליזה".

“גנבים", 1985: “שוב שלום במיטבו. הפעם בתקופה שאולארצ'יק בא לשכונה כבחור חדש, וסנדרסון שאל ‘מה הדאווין שלך?'. הזדמנתי לשלום בדיוק כשהטרידו אותו עם איזה עניין מינהלי. כשראיתי אותו מרוט כזה עם מבט של ‘וואללה, מה רוצים ממני?', התחלתי לתופף בעצבנות על הקרחת בקצב מזרחי. שלום קלט את זה וכתב את ‘גנבים' בהינף יד. לך תדע מאיפה דברים באים אצלו, אבל תמיד הם עם עומק של גאון".

מיכל ודורי בן זאב עם מאיר אריאל. יהונתן שאול מיכל ודורי בן זאב עם מאיר אריאל. יהונתן שאול

“חניה פרטית", 1991: “הפעם אלבום שעופר מאירי הפיק מוזיקלית. שוב שלום, הפעם עם השיר על לאה גנוב (עליה). איזו לאה? טוב, מצאתי אצלי קלטת ישנה שבה עם הנגינה בגיטרה המהמתי משהו שדמה ללאה. שלום לא היה צריך יותר. תוך דקות הוא הוציא מההמהום שלי שפיץ של שיר. בהמשך האלבום בא ‘סוף שבוע בכפר', שיר שבו מאיר הנציח בגאוניות שלו את השנה שבה הייתי במשמרות. כאן אנחנו מגיעים ל'שיר הבלבול'. זהו טקסט שכתבתי והסתובב אצלי הרבה זמן בלי שיקבל לחן מתאים. נתתי אותו לחבר שלי, משה לוי, מין טיפוס מואר שליווה אותי לא פעם בהופעות וניגן להפליא באקורדיון ב'סוף שבוע בכפר'. למרות שבדרך כלל הוא לא עוסק בהלחנת שירים, יצא לו משהו מדהים".

“מתחת לכובע", 2010: מרוב התפזרותו בין תחומים שונים בן זאב שבת במשך כמעט 20 שנה מהוצאת אלבומים, וכשיצא סוף־סוף, לא הניב שום להיט ענק. נכללים בו, בין השאר, “כמה טוב שרע", גרסה עברית של אחותו, חמוטל, לשיר של פאולו קונטה, ו"הסנדל", שכתבה איילה אשרוב, מי שהייתה חברתו במין אחווה של ילדי שחקנים. ומה “מתחת לכובע"? “קרחת היא עניין תורשתי אצלנו. השיער התחיל לנשור לי בסביבות הצבא. זה הפך אותי לאיש עם הכובעים".

“רדיו, דבר אלי": “שיר שמקורו בחברות שהתפתחה לי בגלי צה"ל עם מיכה לבינסון, שם יצרנו יחד כל מיני דברים לרדיו במעין פרינג' רדיופוני. לימים כתבתי את ‘רדיו, דבר אלי' ל'התשה', מחזה של בני הדר. מיכה - איש מבריק, שהיה גם מוזיקאי בנוסף להיותו במאי - ביים את המחזה בתיאטרון חיפה ב־81', ואני הייתי מהמשתתפים בו. יצא שאחרי כמעט 40 שנה זה השיר שהכי מייצג אותי".

“רדיו חזק": “עוד שיר שמקורו בבית המדרש של גלי צה"ל. החבר'ה של תיסלם כתבו שיר באנגלית עם איזה בחור אמריקאי. יאיר ניצני, שאותו הכרתי כטכנאי בתחנה, ויזהר אשדות, שהיה שם עורך מוזיקלי, השמיעו לי את השיר. כך יצא שכתבתי איתם ועם יושי שדה את הגרסה העברית".

טלוויזיה: “איכשהו טלוויזיה אף פעם לא תפסה מקום מרכזי בעשייה שלי. בין התוכניות שהנחיתי היו ‘להיט בראש', ‘שירים שנשארים' ו'דורי באוויר'".

רוביק רוזנטל: “זה 14 שנה אנחנו מריצים מופע שנקרא ‘אין עלייך, אחותי', וזה נמשך. הזמינו ממנו מופע על השפה העברית והומלץ שייקח איתו מישהו שישיר. לדברי רוביק, הוא לא חשב פעמיים כשהוא פנה אלי. עם הזמן התברר שככל שהוא יקה, כן, הוא גם חברמן ואפילו מצטרף אלי בשירה, כשאיתנו הנגן תומר מזמר".

דורי המורה: “יש לי סדנה שנקראת 'יצירתיות ברדיו', שבה אני מלמד גישה למיקרופון. לימדתי בין השאר במכללה למינהל ובבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל. כן, אריאל, מה הבעיה? הרבה חבר'ה טובים באים לשם. אני בא ללמד ולא נמצא בכיבוש".

פרס לנדאו: “זה היה בשבילי כבוד גדול לזכות ב־2016 בפרס לנדאו של מפעל הפיס. עם המחמאות שקיבלתי עם הפרס פתאום הייתי עם הרגליים מעל הקרקע. אם היו שאמרו עלי בעבר שדיברתי שטויות, זה היה מחמיא לשמוע דיבור על השפה הבן־זאבית שיצרתי ולמעשה לקבל עליה הכרה".

משפחה: בן זאב היה נשוי לשחקנית לשעבר אירית בן צור. זה 20 שנה הוא נשוי למיכל, ציירת וחיפאית לשעבר, ומגדל עמה את שני ילדיה מנישואיה הראשונים.

דורי ברדיו: הוא מגיש ברדיו “כאן" מדי שישי בארבע אחרי הצהריים את התוכנית “בן זאב לסוף שבוע", מופע רדיופוני ייחודי הנשמע מאולתר, אבל מתוכנן מא' עד ת'. בין הכותבים לו, מלבד אחותו ואחיו, גם קובי לוריא, מחבר “בארץ אחת". “בתקופה סוערת כמו זו שאנחנו נמצאים בה עכשיו, חשוב לי להרגיע את הרוחות ולהביא ליותר אחדות וליותר אחווה בעם", הוא אומר.


הבחירות של דורי
: בגיל 70 בול אין לו כוונה לנוח על זרי הדפנה. הוא מבטיח הופעה חגיגית ערב הבחירות במרכז “אלמא" בזכרון יעקב. “'חגיגת בחירות', אני קורא למופע הקברטי", הוא מספר. “קצת הרפיה לפני ההליכה לקלפי לא תזיק".