הסיפור של שרון חזיז הוא לא סיפור סינדרלה טיפוסי וגם לא סיפור של כוכבת שירדה מגדולתה. הוא דוגמה למי שהבינה שכדי לשרוד בתעשיית המוזיקה הישראלית יש להשלים עם שינויי הזמן. או כפי שהיא שרה ב"קח אותי לשם": "הזמן עצר, המחוגים זזו/ אין לי הרבה עכשיו/ האהבה הכי גדולה/ היא כל מה שאוכל לתת".

בהאזנה חוזרת ונשנית לשני אלבומיה הראשונים והמצליחים ביותר שלה, "קח אותי לשם" (1994) ו"בת הקוסם" (1995), ניכרת העבודה המיוחדת ופורצת הדרך שהיא עשתה, הן מבחינה מוזיקלית והן ברמה התדמיתית, על מנת ליצור דאנס–פופ מהפכני שטרם נעשה כמותו בארץ, ובכך סללה את הדרך לאומניות שבאו אחריה, בהן מאיה בוסקילה, רוני סופרסטאר ובמובן מסוים אפילו נועה קירל. אך מעל לכל ניכרות באלבומים שלה האמת והכנות האומנותית שלה, שאפיינו אותה לכל אורך הדרך, בימיה הגדולים יותר והגדולים פחות. 




בשנות ה–90 נחשבה חזיז לאחת הסטאריות הגדולות של הפופ המקומי. מי שפרצה לתודעה ככוכבת נוער בסדרת הקאלט "עניין של זמן" בתחילת הניינטיז, לא בזבזה זמן, ועם הפריצה הטלוויזיונית פצחה בקריירת סולו מצליחה. ללהיטים שלה הופקו קליפים פרובוקטיביים, שסימנו אותה כסמל סקס באמצע העשור.

בדומה ללא מעט מכוכבי אותה תקופה, לאחר תקופת הזוהר גם הקריירה של חזיז לא נסקה יותר. עם זאת, בניגוד לקולגות שלה שהתפיידו לאטן מהשטח, חזיז סירבה להתרפק על העבר והתמקדה בניתוב הקריירה שלה לקהל יעד אחר ונרחב, שהוכיח שהוא נאמן לה יותר מהקהל של הכוכבים לרגע.

"אני כל הזמן בעשייה", היא אומרת. "טוב לי במקום שבו אני נמצאת עכשיו. אני עושה מה שאני רוצה, ומה שאני אוהבת לעשות". ואם תהיתם מה הדבר הזה שחזיז עושה כיום, כשהיא נמצאת רחוק מאור הזרקורים, התשובה היא "מסיבה ישראלית": ליין ההופעות שאיתו היא חורשת את הארץ. קטעי וידיאו מתוכו תוכלו לראות בדף האומן שלה בפייסבוק, שמתעדכן באופן תדיר.



"זו חוויה עצומה שאי אפשר להגדיר אותה במילים", היא מספרת. "יש לי קהל נאמן שמגיע לשמוע את השירים שלי ועוד קלאסיקות ישראליות, ואני מספקת לו אותם. זו הנישה שמצאתי. הייתי צריכה להמציא את עצמי מחדש כדי לשרוד, וערבי השירה האלה בהשתתפות פעילה של הקהל התאימו לי ככפפה ליד. אנשים אוהבים לשמוע שירים מוכרים, ולהיטים ישראליים הופכים את האירוע למסיבה. אני מרגישה כמו די־ג'יי על הבמה, וזה מה שמספק אותי עכשיו. אני יודעת שיש לי הרבה יותר סיכוי להופיע ולהתפרנס אם אני נותנת לקהל את החוויה הזו, ולא שירים שכולם שלי".

היא אומנם אינה דשה יותר מדי בעברה, אך בימים אלה מציינת חזיז (49) שלושה עשורים של קריירה מקצועית, וזו סיבה מספיק טובה בשביל לצאת איתה למסע אל תחנות בחייה ולחזור אל ראשית דרכה.

היינו כוכבים

היא נולדה וגדלה בתל אביב בבית חובב אומנות, כבתו של אגדת הריקוד שלמה חזיז ז"ל, שהיה רקדן ראשי של להקת המחול ענבל. "נולדתי לזוג רקדנים, כך שהריקוד היה בסביבה הביתית כל הזמן", מספרת חזיז. "הורי רצו שארקוד גם, אבל בגלל שהם רקדו, העדפתי לבחור בכיוון אומנותי אחר, כלומר לשיר ולשחק. נמשכתי לזה יותר מאשר לריקוד".

בגיל 13 התקבלה ללהקת צופי תל אביב, שבאייטיז הייתה להקת החלומות של כל נערה תל אביבית ושימשה מסלול המראה. "הלהקה הייתה אז בשיאה", היא משחזרת, "תוכניות טלוויזיה, רדיו, הופעות אינסופיות בארץ ובחו"ל. היינו כוכבים! הייתי מטורפת על זה, וכבר אז ידעתי שמוזיקה היא הייעוד שלי. השיא היה כשהייתי בת 16. להקת פורינר (להקת רוק בריטית–אמריקאית פופולרית מהסבנטיז–אייטיז - ד"פ) הגיעה לארץ והייתה צריכה מקהלה שתלווה אותה בשיר 'I Want To Know What Love Is'. הם לקחו את להקת צופי תל אביב להופיע לצדם בפארק הירקון מול עשרות אלפים. זה היה חלום. שנה אחרי כך דץ ודצה חיפשו זמרת שתלווה אותם בקדם האירוויזיון 1987 עם השיר 'קופידון' ובחרו אותי, שזה גם היה מרגש".



בהיותה בת 18 התגייסה לצבא ושירתה בלהקת הנח"ל לצד כישרונות צעירים כמו דנה ברגר, יואב צפיר, תומר שרון ומומי לוי. חזיז שימשה כסולנית הלהקה, בין השאר בשיר הנודע מאותה תקופה "הנערה עם הרבה הימים". "הלהקה הצבאית הייתה בית ספר אדיר עבורי ותרמה רבות לניסיוני המקצועי", היא אומרת. "היינו כל הזמן על במה. הופענו פעמיים ביום ועשינו הכל לבד, הרכבנו את התפאורה, התאורה, הסאונד. הכל. השתפשפנו מאוד. לא פספסתי אפילו הופעה אחת בלהקה הצבאית בגלל מורעלות הבמה שלי".

עם שחרורה בסוף שנות ה–80 החלה חזיז להופיע במועדונים שונים וללקט חומרים שירכיבו את אלבום הבכורה שלה. בשנת 1992 קיבלה את ההזדמנות הגדולה שלה לפרוץ, דווקא כשחקנית. היה זה כשנבחרה לגלם את שרון כהן בסדרת הנוער המצליחה של הטלוויזיה החינוכית "עניין של זמן", שהפכה בן רגע ללהיט. "אומנם בתל אביב הכירו אותי כבר מלהקת צופי תל אביב, אבל הניצוצות הגדולים של הפרסום באו עם 'עניין של זמן'. אל תשכח שהיה אז רק ערוץ אחד בטלוויזיה, וכל פרק שלנו הגיע ל–100% רייטינג", היא אומרת בחיוך. "פתאום כולם הכירו אותנו. באותה שנה הצטרפתי גם לקאסט של התוכנית 'מוצ"ש', שגם היא הייתה מוצלחת במיוחד".



מי שפרשו עליה את חסותם באותה תקופה היו דורון (קופי) עציוני מטבת הפקות, ששימש כמנהלה האישי, וחיים שמש מהד ארצי, שהחתים אותה על חוזה הקלטות. "הם ראו אותי בהופעה בלהקה הצבאית וסימנו אותי, ועם שחרורי מהלהקה הכל התחיל להתגלגל"", היא מספרת.

לצד עבודתה כטאלנט בהתהוות, התפרנסה חזיז באותה תקופה כמארחת במועדון ברחוב יורדי הסירה בתל אביב. "הופיעו שם כל הלהקות בראשית דרכן כמו טיפקס ומופע הארנבות של ד"ר קספר", היא משחזרת, "קופי היה הבעלים של המועדון, והוא הפגיש ביני לבין דודי לוי, שהיה אז בשיא כוכבותו בנוער שוליים. דודי השמיע לי סקיצות שיצר למופע הארנבות עוד לפני שיצא האלבום הראשון שלהם, ונדלקתי על המוח המוזיקלי המבריק שלו, אז הצעתי לו להפיק לי אלבום בכורה".

קחו אותי לשם

בסוף 1992, לאחר נישואיה לאהבת נעוריה המתופף אלי בן שושן, החלו לוי וחזיז לעבוד על אלבום הבכורה. "היינו נפגשים ומעלים רעיונות. הוא הבין אותי כמו שאף מפיק לא הבין אותי וידע להתאים לי בדיוק את השירים. זרמנו וידענו שאנחנו צריכים לעשות משהו חדש, משהו שהוא לא לייב לגמרי", היא מספרת. "באותה תקופה כמעט לא השתמשו בארץ בהקלטות במכונות ובלופים. הכל נעשה בלייב. אנחנו החלטנו לצאת מחוץ לקופסה ולהביא משהו חדשני. כולם היו ברוק'נרול, ואנחנו החלטנו ללכת לכיוון יותר פופי. עבדנו על האלבום כשנה וחצי. היינו צוות מנצח, היה בינינו קסם. הערצתי את האנשים שעבדו איתי על האלבום. למשל את מאיר גולדברג, שכתב לי טקסטים לאחר לא מעט פגישות ושיחות שבמהלכן סיפרתי לו על עצמי. הוא התאים את השירים באופן כמעט ביוגרפי לאישיות שלי".

בשלהי 1994 יצא אלבום הבכורה של חזיז "קח אותי לשם". מלבד לוי וגולדברג השתתפו באלבום גם שי להב ממופע הארנבות של ד"ר קספר, ארקדי דוכין וחברתה של חזיז מלהקת הנח"ל ומ"עניין של זמן" - דנה ברגר, שאף הקליטה איתה בדואט את "שתי חברות".

"כשהקלטנו את האלבום באולפני D.B ובאולפני זאזא, דודי ממש הכריח אותי להיות נוכחת באולפן בכל שלב. לפעמים הייתי משתגעת, כי על כל פיפס קטן הוא רצה אותי באולפן. למעשה הוא חינך אותי. היה לו מאוד חשוב שאהיה שותפה ומעורבת בכל רגע", נזכרת חזיז. "באחד מהסשנים של ההקלטות דודי הרגיש שאני מאוד מתוחה, אז הוא הוציא אותי ב–12 בלילה לחצר הגדולה של האולפן והשאיר אותי שם לבד לשיר, עם אוזניות ומיקרופון. השירה באוויר הצח שחררה אותי מאוד, והציוצים של הציפורים והרעשים של המכוניות לא הפריעו - הם נכנסו להקלטה".

הסיפור מאחורי שיר הנושא ואחד הלהיטים הגדולים של חזיז, "קח אותי לשם", שנכתב על ידי מאיר גולדברג ושי להב והולחן על ידי להב, התגלה לחזיז רק כעבור עשור. "רק אחרי שהתגרשנו התברר לי שמאיר כתב את השיר על סיפור האהבה שלי ושל בעלי לשעבר, אלי בן שושן. מאיר היה מאוד קשוב אלי ותפר את השירים בקפידה", היא אומרת.



עם צאתו זכה האלבום להצלחה מסחררת. שירים מתוכו - "השמיים של יוליה", "אתה יכול להאמין לי", "אהבה משוקולד" ו"חייל הגומי" - הפכו ללהיטים, חרכו את הרדיו והגיעו לצמרת מצעדי הפזמונים. באותה שנה זכתה חזיז בתואר "זמרת השנה" של רשת ג'.

"אומנם המבקרים היללו את האלבום ופרגנו לו, אבל הרגשתי שהקולגות שלי בתעשייה לא כל כך פרגנו ולא ידעו איך לאכול אותי", היא מציינת, "הבאנו משהו שהוא קצת שונה ומהפכני, די דומה למה שקרה אז בעולם. הפקנו קליפים יקרים ופרובוקטיביים, והקהל פתאום ראה זמרת שלא שרה בג'ינס מכובס וגופייה, אלא דואגת גם להיראות טוב ומטופחת. תפסו אותי כפרובוקטיבית, כי בהופעות לא הייתי זמרת שעומדת עם גיטרה ושרה. הייתה לנו תפאורה והיה דגש על לבוש סקסי. אבל בעיני זה היה יותר פורץ דרך מפרובוקטיבי. רק אחרי כמה שנים אנשים בתעשייה גילו את האלבום הזה, שהגיע למעמד אלבום זהב".

השירים שהתנגנו בלי הרף על גלי האתר, התואר זמרת השנה והתדמית הפרובוקטיבית - הפכו את חזיז לכוכבת גדולה. בשנת 1994 היא גם השתתפה באלבומו של עוזי חיטמן "מתוך תוכי", גם הופיעה בפסטיגל עם השיר "גיבור מסרט" וגם הפכה ליקירת תוכניות הטלוויזיה. "הבום הגדול הגיע אחרי שהתארחתי בתוכנית 'סיבה למסיבה' אצל רבקה מיכאלי בערוץ 1. יום אחרי זה כולם זיהו אותי", היא נזכרת.



אהבת את החשיפה הגדולה?
"זה לא היה פשוט. החשיפה הראשונית קצת סגרה אותי. הייתה בי אז את ההפרדה בין האישה המשוחררת שהייתי על הבמה לבין החיים. אז הייתי משוחררת רק בקרב הקרובים אלי וכלפי חוץ הייתי ביישנית, מופנמת וסגורה, ונבוכה מהמבטים שהופנו כלפי ברחוב. אבל מצד שני הייתי שומעת את עצמי ברדיו ונמסה מאושר".

בראש של המופע

פחות משנה אחרי שהוציאה את אלבום הביכורים שלה, הוציאה חזיז את אלבומה השני "בת הקוסם". הפעם היו אמונים על ההפקה המוזיקלית חברי להקת אתניקס זאב נחמה ותמיר קליסקי. האלבום, שנע בין הפופ המתקתק לכיוון הרוק–דאנס, הצליח לדבריה לשחזר את הצלחת קודמו. הוא כלל מלבד "מלך הכביש" ו"ליל ערפל" גם את הלהיט הכי גדול של חזיז, "הולכת ממך". "'בת הקוסם' זכה להצלחה הרבה יותר גדולה מהאלבום 'קח אותי לשם'", היא מדגישה. "הייתי יותר מנוסה בו והוא הוציא להיטים לא קטנים".

לאחר שני אלבומיה הראשונים התמקדה חזיז בעיקר בהופעות. היא התארחה בין השאר באלבומיהם של חבריה פבלו רוזנברג ודודי לוי, פיתחה קריירת דיבוב ("דיג'ימון") וחידשה את קריירת המשחק כשהשתתפה בין השאר בסדרות הדרמה המצליחות "שבתות וחגים" ו"אהבה מעבר לפינה".



בשנת 2001 הוציאה את אלבומה "פנסים", ששיר הנושא מתוכו הפך ללהיט. היא הפכה לאמא לאנה, הקליטה אלבום לילדים עם דוד ד'אור ("חיות בפזמון עם דוד ושרון"), ובשנת 2005 שחררה את אלבומה האחרון עד כה, שנשא פשוט את השם "שרון חזיז". זמן קצר לאחר מכן גילתה שהיא חולה בסרטן השד. משהחלימה חזרה לשלב בין קריירת משחק לשירה, כשעיקר עשייתה הוא כאמור ליין "מסיבה ישראלית".

מדוע לא הקלטת אלבום חדש במשך 14 שנה, למעט אלבום האוסף שהוצאת?
"בעיקר מכיוון שאני עסוקה בליין של 'מסיבה ישראלית'. ב–2016 הקלטתי את 'מארש הדייגים' ובימים אלה אני עובדת על אלבום חדש. כך שאני כל הזמן בעשייה".

לא שואלים אותך ברחוב "לאן נעלמת"?
"לא. הקהל שלי יודע היכן אני מופיעה ומגיע בהמוניו".

את מרגישה פספוס בקריירה?
"האלבומים שהוצאתי זכו להצלחה. אם הייתי מוציאה אלבומים כושלים, הייתי מרגישה פספוס. עכשיו אני בראש של המופע שלי, וזה ממלא אותי היטב".