בהאזנה חוזרת ונשנית לשני אלבומיה הראשונים והמצליחים ביותר שלה, "קח אותי לשם" (1994) ו"בת הקוסם" (1995), ניכרת העבודה המיוחדת ופורצת הדרך שהיא עשתה, הן מבחינה מוזיקלית והן ברמה התדמיתית, על מנת ליצור דאנס–פופ מהפכני שטרם נעשה כמותו בארץ, ובכך סללה את הדרך לאומניות שבאו אחריה, בהן מאיה בוסקילה, רוני סופרסטאר ובמובן מסוים אפילו נועה קירל. אך מעל לכל ניכרות באלבומים שלה האמת והכנות האומנותית שלה, שאפיינו אותה לכל אורך הדרך, בימיה הגדולים יותר והגדולים פחות.