הטעם המוזיקלי שלי הושפע מאוד ממה ששמעו אצלי בבית- מוזיקה ערבית טוניסאית. 'צלילי הכרם' היו הפסיפס הראשון שחדר לאוזניי כילד. מצד שני, חלק מאחיי האזינו גם לביטלס, אריק איינשטיין ומייק ברנט. סרט ערבי ביום שישי היה חובה. בבית הזה ספגתי את הערכים שלי כאדם, זה הבסיס שממנו הכל התחיל".
“ב־1997 ביקשה ממני הזמרת והיוצרת חוה אלברשטיין להלחין שיר בשם 'גבעולים', שכתבה עבור הזמרת גיתית שובל. הלחנתי אותו ושלחתי לחוה סקיצה בקלטת בביצוע שלי. באותו ערב היא התקשרה אלי והציעה לי לעבוד על אלבום משלי. בהתחלה נבהלתי ולא רציתי, ואז בעלה, הבמאי המוכשר נדב לויתן, שכנע אותי. חוה, עם דורון פיקר המוזיקאי וחברי הטוב, החלו לעבוד איתי על סקיצות. את רוב מילות האלבום היא כתבה חוה ואף שרה איתי את שיר הנושא ‘זו אותה הרוח’. למדתי המון מחוה, ובעיקר את הדבר הכי חשוב: להיות נאמן לצורך ולא לרעשים והגירויים שיש במוזיקה כדי לעשות כסף קל או למכור את נשמתי לטובת צרכים של אחרים".
“בשנת 1999 קרא לי המגיש המוערך שמעון פרנס לפגישה ברשות השידור, ואמר לי שהוא הולך להגיש תוכנית של מוזיקה ים־תיכונית בשם ‘הטברנה’. ‘אני רוצה אותך כמנהל מוזיקלי של התוכנית’, אמר. כהרגלי בקודש די נבהלתי, אבל הוא הצליח להחדיר בי ביטחון ואמר: ‘תקים להקה, בעוד חודש מתחילים. ריכזתי נגנים, ואז שמעון ביקש ממני לקחת נעימה זנוחה בשם ‘נעימת השיכורים’ ולעבד אותה מחדש כדי שהיא תסגור כל תוכנית. כבר אחרי התוכנית הראשונה הפכה הנעימה להצלחה היסטרית. לאחר שנתיים שמעון פרש מהתוכנית, מה שהוביל את יוסי משולם ז"ל, מנהל התוכניות בערוץ 1, להציע לי להגיש את התוכנית. המעבר הזה לחזית הבמה הפך אותי בן לילה לאמן מוכר ומחוזר ולמגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה".
התרעות פיקוד העורף