כשרומי קובוס הייתה הייתה בת 14, היא העריצה את נינט טייב. "התחלתי ללכת להופעות שלה וממש התאהבתי בה. המוזיקה שלה פגעה לי בול בלב. היא מרגשת אותי בצורה הכי עמוקה ואמיתית שיש", משתפת קובוס.



קובוס לא דמיינה אפילו בחלומות הכי פרועים שלה, שיום יבוא ותהפוך לבת טיפוחיה של אלילתה ושייווצר ביניהן קשר קוסמי ומקצועי. "נוצר בינינו קשר מיוחד שהתחזק ונבנה עם הזמן, והיא מלווה אותי כבר תקופה ארוכה", חושפת קובוס.



"הכרתי את רומי דרך חבר משותף, לשמחתי הגדולה", מספרת נינט. "רומי היא יצור מופלא בעיניי, מעיין שופע של יצירה ורגישות ועדינות אינסופית. אני תמיד אומרת לה שזו רק ההתחלה, כי משהו בתוכי יודע שהיא נועדה לגדולות. יש בה אמת יפה כל כך, ואני יודעת שזה יהדהד בלבם של הרבה מאד אנשים".





מה משך אותך במוזיקה של רומי?
"אני מאד מתחברת לכתיבה שלה. בכל פעם שאני שומעת אותה שרה את השירים שלה, יש איזושהי דמעה שמסתתרת בעיניי".



מה הטיפים העיקריים שנתת לה?
"הטיפים שנתתי לה נוגעים במקום של לקחת את הכאב, ולטפל בו דרך המוזיקה. לא לוותר לעצמך אף פעם, ותמיד לרצות להיות טובה יותר מהיום הקודם, לא מאף אחד אחר".



קובוס (20), במקור מהרצליה וכיום מתגוררת בתל אביב, החלה לכתוב שירים כבר בגיל 16, גם כפסיכותרפיה. "בנעוריי הייתי מאושפזת במחלקה להפרעות אכילה בתל השומר, עניין שהשפיע על היצירה שלי מאוד", היא מספרת. "שם למעשה התחלתי לכתוב. רוב השירים שכתבתי באותה תקופה, נכתבו מתוך כל מה שעבר עלי. היצירה, בסופו של דבר, הצילה אותי. זה היה תהליך ארוך ולא היה פשוט לצאת מזה. אבל היום אני לגמרי יכולה להגיד שזה מאחוריי. אני יודעת שלשם כבר לא אפול".





בימים אלה שחררה קובוס את Disappear, שיר בכורה באנגלית מתוך מיני־אלבום ראשון שלה שהוקלט בלוס אנג'לס, וצפוי לראות אור בקיץ הקרוב, בהפקתו המוזיקלית של יוסי מזרחי, בעלה של טייב. "בשלב מסוים התחלתי לשלוח לנינט שירים", היא מספרת. "היא התחברה אליהם והציעה שיוסי ואני נעבוד יחד. אז נסעתי ללוס אנג'לס לחודש, עבדנו על האלבום וזאת הייתה החוויה הכי מדהימה ומטורפת שהייתה לי אי פעם בחיים".



למה באנגלית?
"זאת שאלה שאני שואלת את עצמי המון, ועדיין אין לי באמת תשובה ברורה. ניסיתי הרבה פעמים לכתוב בעברית, אבל בשל העובדה שאנגלית היא לא שפת האם שלי, אני מרגישה יותר בנוח עם החשיפה. השירים שלי זה הדבר הכי כן וחשוף שיוצא ממני. הרבה פעמים זה מפחיד, מול אנשים ובעיקר מול עצמי".



את מכוונת לחו"ל?
"בהחלט, ואני מקווה שביום מן הימים אגור בברלין או בארצות הברית. כרגע אני כאן בישראל ואני בתחילת דרכי, ויש לי עוד הרבה מה לעשות פה".