השיר ש"נגנב" מנטע ברזילי, הטעות של ליאור נרקיס והגזגוז של טיפקס

אני מודע שדי התאכזבתי מהשיר. הלחן אמנם מתאים להלך הרוח של השירים כיום (לטוב ולרע) אבל הטקסט והחריזה הדי שטחית לא עושים טוב לא לנרקיס ולא לרוסיליו, בייחוד כשלשניהם יש מוניטין של יוצרי איכות.

"תגידי יצא לך לחשוב עליי תוך כדי, שזרקת אותי בשביל בן זונה עם מאה אלף קיי", כך שר נרקיס לבחורה ששברה לו את הלב ולמעשה מלבד עניין הקללה והסלנג העכשווי, גם הוא נשמע לי די מאולץ מבחינת החריזה כי 100K זה למעשה 100 אלף, ו-100 אלף קיי הוא בעצם מאה מיליון, מה שספק אם גבר או יצור כלשהוא יכול להגיע אליו בקלות, בטח שלא ישראלי אנונימי שגרם לחברה בשיר של ליאור נרקיס לזרוק אותו בגללו. כל זה מוכיח שהחריזה המאולצת די הולידה נתונים מופרכים.

הביצוע גם פחות היה לטעמי כי הוא נשמע לי טכני מדי ופחות מלא בנשמה, כנות ורגש מפי השניים, שכמבצעי דואט היו אמורים להישמע לטעמי כגוף אחד ולא כשתי ישויות שונות ומנותקות זו מזו. השניים נשמעים כמתאמצים מדי למצוא להיט ובדרך מאבדים את האיכות ואת הפאסון האופייני להם. וחבל. שיר שהייתי גונז.

לרוב אני לא אוהב נוסחאות אבל הפעם זה באמת מצליח, בייחוד כשמדובר בשילוב של אלמנטים אתניים עם נגיעות פופ ווקאליסטית מעולה שניכר כי מתחברת בכל מאודה למילים שיוצאות מפיה.

הוא מדבר בשיר, המאוד אישי ורווי בביטים, על הרצון שלו לחזור לשבור שיאים מוזיקליים, על הקריירה שלגביה אין לו שום חרטות ועל הרצון להיות אדון לעצמו ברוח החופש והאהבה העצמית.

השיר מהול באופן מובהק בדנ"א הטיפקסי המוכר והידוע עם מונחים עכשוויים כמו "הרצאה של טד", "בחוף של מוש" וכו' ומציג למעשה דואט טיזרי בין קריאף, המגלמת את האישה המחוזרת, לבין שלושה טיפוסים שונים המחזרים אחריה ומנסים לפתותה.

הקצב האתני-מרוקאי עם נגיעות הרוק והפופ ובייחוד הפזמון קלים לעיכול ומרוממים את מצב הרוח, אם כי לקח לי קצת זמן להתחבר למשמעות השיר ולהיסחף בקצב הבתים. לבסוף זה קרה ואני מזהיר אתכם, ברגע שתשמעו את הפזמון: "גזגז אחינו גזגז, את מי אתה מהנדז", הוא הולך להידבק במוחכם עד כדי זמזומו נון סטופ.

הרבה זמן שאני עוקב אחרי ירדן קליימן, מוזיקאית וסקסופוניסטית מהעסוקות והבולטות בארץ שמנגנת בין השאר בשלל הופעותיו של עומר אדם. בלא מעט מהופעותיה לבד בשלל פסטיבלים בארץ ובחו"ל, קליימן, המופיעה תחת שם הבמה – "ירדן סקסופון", מציגה טראקים מקוריים שלה שמשלבים נגיעות מוזיקה אלקטרונית עם האוס וג'אז.

אחרי לא מעט זמן, שחררה השבוע ירדן לראשונה את טראק הבכורה הרשמי שלה – Demons מתוך אלבום שבדרך ואי אפשר שלא להישבות בקסם צלילי הסקסופון עם האפקטים האקלקטיים והאלקטרוניים שהיא שוזרת בטראק שיצרה. שווה האזנה.

באווירת האירוויזיון, היוצרת והזמרת הצעירה קורל הקליטה במסגרת פרויקט והמופע חדש בשם, "הפרחים הקטנים", במסגרתו היא מבצעת בצרפתית את מיטב הקלאסיקות הצרפתיות משנות ה-50 וה-60 שהפכו לנכסי צאן ברזל בעברית. כחלק מהפרויקט הוציאה הזמרת את השיר "Poupee De Cire, Poupee De Son" שזכה באירוויזיון 1965 בביצועה של הזמרת הצרפתייה פראנס גל.

השיר הפך לקלאסיקה עברית בביצועה של שלישית גשר הירקון עם מילותיו העבריות של חיים חפר – "אל תכעסי זה לא אסון" (שנכללה באלבומה השני של השלישייה משנת 1966) וזכה לגרסה עברית נוספת של זמרת הפופ הישראלית מהסיקסטיז – "גילה אדרי" תחת הכותר "בובה של קש" שתרגם לעברית גלעד בן ש"ך.

הביצוע של קורל שזוכה לעיבוד והפקה מוזיקלית של שי להב (מופע הארנבות של ד"ר קספר) ועמרי אמדו, מגיש את השיר בצורה עכשווית ועדכנית בביצוע צרפתי מעניין ומקורי. השיר הראשון מהפרויקט היה ביצוע צרפתי של קורל לשיר "אילו ציפורים" שהתפרסם בעברית בביצועה של להקת הנח"ל (תרגום עברי: נעמי שמר) ובצרפתית בביצועה של להקת הקומפניון דה לה שנסון.