כוכב הנוער הראשון: ישראל יצחקי, אחד הזמרים הוותיקים בישראל ואליל הנוער הראשון בארץ, הלך לעולמו בגיל 93. יצחקי נחשב לאחד מכוכבי הזמר הגדולים והפופולריים בישראל בשנות ה-50 וה-60 וזכור בשל קלאסיקות כ"סימונה מדימונה", "אבאל'ה בוא ללונה פארק", "בת הדרום", "סבא פיקולינו" ו"אנו ניפגש" שביצע גם כדואט עם ידידתו, יפה ירקוני ז"ל.

הוא נולד בצפת ובנעוריו נדד בין מספר ערים: תל אביב, פתח תקווה וזכרון יעקב, שם עבד לאחר לימודי התיכון בבניין ובסלילת כבישים. בגיל 18 חזר להתגורר בתל אביב והחל להופיע בבתי קפה באזור המרכז. עם פרוץ מלחמת העצמאות הקים יחד עם המוזיקאי עמנואל זמיר את להקת "השרון" ושימש כסולן הלהקה. בהמשך עבר ללהקת "החישטרון", בה גם כיכב לצד ירקוני.

עם שחרורו מהצבא פנה לקריירת סולו ונחשב לאחד החלוצים בתחום הריקודים הסלוניים ומוזיקת הפופ כשרבים משירי הפופ האמריקאיים תורגמו לעברית, בוצעו על ידו והפכו ללהיטי ענק.

בסוף שנות ה-60, כשהוא בשיא הצלחתו, עבר לאוסטרליה בכדי להופיע וקצר שם הצלחה רבה כשהוא משתמש בשם הבמה: "רייל קיי". באמצע שנות ה-80 חזר להופיע בישראל והמשיך להופיע עד השנים האחרונות עת מצבו הבריאותי הידרדר.

יצחקי היה דוגמה ומופת לאיך זמר ופרפורמר אמיתי צריך לעמוד על הבמה: מתוקתק מכף רגל ועד ראש, מעונב ותמיד עם החיוך והשואו. גם כשמאחורי הקלעים חייו לא תמיד מחויכים.

הוא ידע להגיש את השירים בצורה תיאטרלית ומדויקת תוך שימת דגש חשוב על הגייה נכונה וברורה והתמכרות לצלילים בצורה טוטאלית. בשנים האחרונות, לאחר שלקה בשבץ מוחי, מיעט לצאת מהבית ונעלם מתשומת הלב התקשורתית.

בנימה אישית, יצחקי היה אחד האנשים הלבביים, חברותיים וחמים שזכיתי להכיר מתעשיית השואו ביזנס. תמיד כיבד את מבקריו ואוהדיו, גם כשסיפר על כך שאינו מרגיש מוערך מספיק.

יצחקי היה אלמן בשנית ולא הותיר אחריו ילדים. רק שירים. כשמצבו הבריאותי הידרדר, המוזיקה שלו החזיקה אותו בחיים. כשהמוזיקה נדמה - גם ליבו נדם. רק המורשת תישאר לנצח.