יוסף ברדנשווילי: "מצפים שתזמורות יבצעו יותר מלחינים ישראלים"

דרך ארוכה עבר המלחין יוסף ברדנשווילי מאז שעבד במכולת ב־95', אז עלה לארץ מגיאורגיה, עד שהיה למלחין הישראלי המעוטר ביותר בפרסים. אליהם יצטרף היום, בטקס הענקת פרסי אקו"ם (20:00), בבית היוצר בנמל תל אביב, פרס הישג השנה במוזיקה על שם המלחין מנחם אבידום. "פרסים מעודדים ליצור והם סוג של הכרה", אומר ברדנשווילי.

ברדנשווילי (71), תושב בת ים, נולד בבאטומי ("עיר יפהפייה של הרים וים על גבול טורקיה"), בנם של מורה להיסטוריה וצייר. חצוצרה הייתה הכלי הראשון שלו, וכשהתקבל לתזמורת כלי נשיפה שהוקמה בבית ספרו, החל במקביל להלחין. אולי זה יפתיע, אבל בראשית דרכו התקיים מנגינה בתזמורות ג'אז, "מה שעוזר לי כיום בהלחנה להצגות ולסרטים".

ברדנשווילי הוא מלחין פורה ורב־פנים, שבמאזנו גם אופרות, סימפוניות, יצירות לבלט ועוד. "חוץ מהתפילות של יהודי גיאורגיה, לא הכרתי מוזיקה יהודית עד 68'", הוא מודה. "אחרי מלחמת ששת הימים קיבלנו כמה לוחות שנה מהארץ, שבהם היו מוחבאים התווים של 'התקווה' ושל עוד שירים בעברית. החלום שלי היה לעלות לישראל בעקבות קרובים שלי שעלו שנים קודם, כולל המשפחה של ירמי ברדנוב, מהצנחנים הגיבורים".

לדבריו, כשעלה לארץ ("מתוך ציונות") לא היו לו אשליות. "ידעתי מראש שיהיה קשה", הוא מספר. "הרגשתי כאילו מישהו הלך לפניי ואמר לי: 'תלך, תלך, יהיה בסדר, אנחנו שומרים עליך'".

עבודת ההלחנה הראשונה שלו בארץ הייתה להצגה "פעורי פה" של חנוך לוין בקאמרי. הבמאי הגיאורגי רוברט סטורואה, שהוזמן לביים את ההצגה, התנה זאת בהזמנת מוזיקה אך ורק מברדנשווילי, מי שלפני שנים הלחין את המוזיקה להצגה על דרקולה שביים. "כמעט לא ידעתי מילה בעברית, וכבר הלחנתי לתיאטרון חשוב בארץ", מציין ברדנשווילי, שמאז הלחין כמעט לכל התיאטראות כאן.

אחד משיאיו בארץ היה האופרה "מסע אל תום האלף", שיצר עם א"ב יהושע לאופרה הישראלית. "בדיוק עכשיו אני באמצע הכתיבה של אופרה על פי 'הדיבוק', לפי הזמנת האופרה הישראלית במלאת לה 35 שנה", הוא מבשר.