דני פאר, מוזיקאי, מעבד ואחד הקלידנים הכישרוניים בשנות ה-70 וה-80 הלך לעולמו בגיל 68 לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. הוא החל את דרכו כקלידן בלהקת הנח"ל והשתתף בתכניתה ה-23 "הפלנחניק" שהועלתה בשנת 1972 עם שחרורו הצטרף ליהונתן גפן ודני ליטני במופעים: "זה הכול בינתיים, בינתיים זה הכול" (1974) ו"מכתבים למערכת" (1976). בשנת 1977 ניגן במופע המשותף של דיויד ברוזה ויהונתן גפן - "שיחות סלון" ובאלבומו הראשון של יענקל'ה רוטבליט - "כך שחררתי את ירושלים" משנת 1978.
 
בסוף 1978 הצטרף לדני סנדרסון, גידי גוב, מזי כהן, מוטי דיכנה, מאיר שפייזר, גרי רזניק, זיו בן ושלמה חממי ללהקת "גזוז" המצליחה וניגן בשני אלבומיה המצליחים.  לאחר ש"גזוז" התפרקה בשנת 1979, פנה פאר לעבד שירים ולנגן בהצגות תאטרון למיניהן (כמו ההצגה "תיבת נוח" שביים עודד בארי והלחין את המוזיקה אבנר ).
 

לאורך שנות ה-80 וה-90 הוסיף לנגן ולהופיע בעיקר "מתחת לרדאר" ובשנים האחרונות פעל בעיקר בטוויטר בכינויים שאינם חושפים שמו ("מישל הלם" היה אחד מהם).  חבריו מעידים שהיה מוזיקאי מחונן ומוכשר, שובב קמעה, שלא אהב את אור הזרקורים במיוחד ובצנעתו העדיף לשמור על פרטיותו הרחק מכלי התקשורת והתעשייה.