ביום הזה לא תשמעו ברדיו שירים "רגילים", ולא שירי שמחה וחפלה, אלא שירים ישראליים עצובים, שקטים ונוגים, שנצרבו בקונוטציה הישראלית כשירי יום הזיכרון, על אף שבפועל, רובם לא נכתבו כשירי אבל ושכול, אלא הפכו לכאלה בשל ניגונם בימי הזיכרון דרך קבע.
כך שירים כמו "דמעות של מלאכים", שיצרו יוני רכטר (לחן) ודני מינסטר (מילים) בגיל 16 על חוויותיהם בתיכון; "האיש ההוא", שכתב נתן יונתן והולחן על ידי שלמה ארצי עשור וחצי אחרי; ו"הליכה לקיסריה" (אלי, אלי) שכתבה חנה סנש כשיר תפילה והודיה לאל. כל אלו הפכו לשירים סימבוליים ליום הזיכרון, בלי שום קשר לאירועים שדחפו לכתיבתם.
התרעות פיקוד העורף