בואו נתחיל דווקא בשורה האחרונה: בסוף היה אירוויזיון מוצלח במיוחד. למה רק בסוף? עכשיו אפשר לפרוט את זה ולחזור להתחלה.

עם היוודע דבר הניצחון של נטע במאי שעבר, הייתה תכונה רבה ובאז רציני סביב התחרות. ויכוחים על העיר המארחת, על האולם, מי יהיה המממן המרכזי של התחרות (המדינה או תאגיד השידור), המנחים, אבטחת אירוע בסדר גודל כזה ועוד ועוד ועוד.

כאשר צלחנו את כל המשברים הללו והוחלט כי האירוע יתקיים בתל אביב, בגני התערוכה, שהמדינה הסכימה לממן חלק נכבד מהסכום ונראה שהדברים מתיישרים, יצאנו לדרך עם מכירת הכרטיסים לאירוע הגדול. רק שאז נתקלנו בהפתעה חדשה - כרטיס לאירוע, לא משנה אם מדובר בחצי גמר או בגמר עצמו, עלה למעלה מאלף ש"ח.

צריך להבין שחובב אירוויזיון מעוניין לקחת חלק בכל האירועים, ומבחינתו עלות האירוע הינה 3000 שח וזה לפני נסיעות, אוכל, מרצנדייז רשמיים וכו'. לא באמת הגיוני. ולא אני לא מגזימה. כאחת שלקחה חלק באירוויזיונים בשוודיה 2013 ודנמרק 2014, מהמדינות היקרות באירופה, אני מודיעה לכם חד משמעית שהכרטיסים לאירוע נמכרו בפחות כסף. הרבה פחות כסף.

בהפקה כנראה היו בטוחים שחובבי התחרות יגיעו אליה בכל מחיר ולכן הרשו לעצמם להגזים ולהפריז, אבל לא כך הדבר. אם מסתכלים על תיירים שעוד צריכים לשלם עבור טיסה ומלון לשבוע לפחות, אפשר להבין שמדובר בסכום נכבד שמצריך חשיבה חוזרת. והם אכן ביצעו אותה, כך שחלק מהם החליט להגיע ללא רכישת כרטיסים וליהנות מהאווירה, חלק נוסף הגיע וקיווה לרכוש בהמשך וחלק גדול מהחובבים בחרו פשוט לוותר ולא להגיע.

מספיק להסתכל על כל התוכניות הגרנדיוזיות שנעשו ובוטלו בשל אי הגעת התיירים - מעיר האוהלים שלא הוקמה, דרך הסבת ספינות לחדרי מלון שלא היה בהם בסוף צורך ועד איוש הגרין רום של האומנים בצופים שפשוט בוטל, גם לאחר שנמכרו אליו חלק מהכרטיסים.

הגמר אומנם נמכר במלואו אבל חצאי הגמר ובטח שהחזרות שלהם, שבדרך כלל נמכרות באופן מלא גם הן, נשארו מיותמים מקונים. וכך מצאה עצמה ההפקה מורידה מחירים של 60% ויותר ועד חלוקה חינם לתושבי הדרום ועמותות שונות כמו האגודה למלחמה בסרטן. לא שאני חושבת שזה נורא, אני תמיד בעד לשמח את מי שקשה לו, אבל ברור שכל זה לא היה קורה אם ההפקה לא היתה נתקעת עם כרטיסים והייתה חייבת למלא את האולם - בכל זאת אירוע שמצטלם לעיני 200 מליון צופים.

חזרות לחצי גמר האירוויזיון. קיץ ברבנר חזרות לחצי גמר האירוויזיון. קיץ ברבנר

אז המעטפת של האירוע ידעה הרבה קשיים ומבוכות (לא הזכרנו את נושא עצירת מכירת הכרטיסים כשנודע שיש אי סדרים במכירה והמצב הביטחוני שאיים להעיב על הכל), אבל עכשיו בואו נדבר על האירוע עצמו.

בהפקה הישראלית שמו להם מטרה - להפיק את האירוויזיון הטוב ביותר בכל הזמנים. כזה שידברו עליו עוד שנים רבות ויציב רף גבוה עד בלתי אפשרי לכל המדינות המארחות שיגיעו אחרינו. ולומר את האמת? הם הצליחו. הם הצליחו מהסיבה הפשוטה שהם לקחו כל אייקון אירוויזיוני אפשרי למופע. ולא, אני ממש לא מדברת על מדונה.

נטע ברזילי. צילום: קיץ ברבנר נטע ברזילי. צילום: קיץ ברבנר

קטעי הפתיחה המרגשים (מאוד!), החזרה אחורה בזמן עם קטעים לאורך השנים שערך קותימן, מופע הנשיקות של דנה אינטרנשיונל שנתן במה נרחבת לקהילה הגאה וכמובן, מופע השירים המתחלפים שריכזו על הבמה את כוכבי האירוויזיון הגדולים ביותר בשנים האחרונות יחד עם גלי עטרי היה שיא כל השיאים. חובבי האירוויזיון בהחלט יכולים לחוש שחשבו עליהם וכיוונו אליהם את המופע במיוחד. או שכמו עם מדונה, פשוט ניסו להגיע לכמה שיותר קהל במדינות השונות. כך או כך נראה שכולם יצאו נשכרים.

מופעי הקישור היו כל כך טובים וכל כך מעניינים שלעיתים הרגיש שהם הנושא עצמו והשירים המתחרים הם הדבר המשני כאן, וזה לדעתי קצת חוטא למטרה. שני דברים שהיו מיותרים לחלוטין בעיניי - הראשון: אני לא חושבת שיש צורך בארבעה מנחים, מצוינים ככל שיהיו (והם היו), שניים מספיקים בהחלט. ב-2013 היתה מנחה אחת שעשתה עבודה נפלאה. זה לא קשור להפקה הישראלית, גם בפורטוגל בשנה שעברה היו ארבע מנחות. מיותר, מיותר, מיותר.

ורקה סרדויצ'רה, אלני פוריירה, גלי עטרי, קונצ'יטה וורסט. צילום: קיץ ברבנרורקה סרדויצ'רה, אלני פוריירה, גלי עטרי, קונצ'יטה וורסט. צילום: קיץ ברבנר

הדבר השני הוא כמובן מדונה. מרגע שהודיעו על האפשרות שהיא תגיע להופיע בגמר התנגדתי לנושא. זה מחזיר אותי שוב לנושא הסתת הפוקוס מהתחרות עצמה למופע מסביב ובנוסף, בישראל יש מספיק אומנים שיכלו להופיע על הבמה ולהיחשף על חשבון זמן ההופעה שלה. הנפגע העיקרי מכך היה עידן רייכל שההופעה היפה שלו יכלה לקבל יותר זמן והתייחסות, רק שכולם כבר חיכו לזמרת מדונה. כשזו בסוף עלתה להופיע, לא נראה לי שצריך עוד לפרט.

שיטת הניקוד החדשה מעולה בעיניי ומוסיפה מתח, רק שצריך לחשוב טוב טוב על נושא צוותי השיפוט, זו שנה שנייה בה יש פערים גדולים מדי בין ההצבעה שלהם להצבעת הקהל. למי שזוכר, בשנה שעברה במחצית הראשונה של ההצבעה חשבנו שהפייט הגדול של נטע הוא מול אוסטריה ושבדיה כשקפריסין כמעט ולא היתה בתמונה. בסוף, בשל הצבעת הקהל קפריסין סיימה שנייה ושבדיה סיימה שביעית. כך היה גם השנה, כשאת המקום הראשון בקהל לקחה נורבגיה שהייתה רק מקום 15 אצל השופטים ושבדיה שהייתה במקום הראשון של השופטים סיימה בסוף במקום השישי.

צפון מקדוניה המסכנה שהובילה את החצי הראשון של הניקוד ואם היה מדובר רק בשופטים היתה מסיימת שנייה, סיימה בעקבות הצבעת הקהל במקום השמיני. אני לא חושבת שצריך לבטל את הצבעת השופטים אבל כן צריך למצוא דרך לאזן את הפערים הללו. התוצאה הסופית הביאה את הניצחון להולנד, דבר ששימח רבים ואני ביניהם ככה שבסך הכל ניתן לומר שהתחרות עצמה היתה מוצלחת ומהנה למרות כל המהמורות שהיו בדרך.

דאנקן לורנס, נציג הולנד, האירוויזיון.  צילום: קיץ ברבנרדאנקן לורנס, נציג הולנד, האירוויזיון. צילום: קיץ ברבנר