לאורך שיריו, אהבתי את השובבות, הפראיות וגם הקללות של פארוק, שהוסיפו נופך מעניין כשזה בא עם התלהבות וסקרנות מוזיקלית בועטת, אבל הפעם זה פשוט כבר מיצה את עצמו ולא עובד.
אם הפארוק מעוניין להישאר עוד קצת בתודעה, עליו להביא יותר מקוריות, עניין ופלפל לשיריו, כי כשמוזיקלית זה גרוע – אז הטקסט האופייני לו לא יחזיק מעמד והגימיק צפוי להיעלם כמו שבא. הפעם הבדיחה היא על חשבונו.