וכך, רגע לפני מופע מיוחד שבו יחזור אל "רק את", אלבומו הראשון, הוא הזמין אותי למקום שבו הוא הכי טבעי וחופשי: אולפן החזרות, כשהוא מוקף בלהקתו ובצלילים שסללו לו את מסלול החיים המוזיקלי. כבר בכניסה לאולפן, על אף הקירות המבודדים והאטומים לרעש, אפשר היה להבחין בקולו החם של בניון ממלא את החלל עם "שמחות קטנות" הקלאסי ומצמרר את הלב עם "כשאת עצובה".
קשה לתאר את הקסם ששרר בחדר החזרות הצפוף קמעה. האווירה נעה בו כבמטוטלת בין הומור וצחוק מתפרץ לבין ארשת פנים רצינית, מקצועית ופדנטית. גם 20 שנה של קריירה מתוקשרת לא הפכו את בניון לאדם משופשף בראיונות. לשיחה איתי הוא מגיע נינוח וחייכן, אבל אפשר לגלות מאחורי החזות השמחה את הביישנות וההתרגשות. "אני לא אדם נוסטלגי", הוא מצהיר. "אבל כיף לי לבצע פתאום שירים שעשיתי בעבר. זה גורם לי להרגיש כמו בחור צעיר".
התרעות פיקוד העורף