נסרין מאכזבת בבנאליות, ריטה משעממת ומארינה מקסימיליאן מפתיעה

שבוע גדוש בשירים עבר על כוחותינו כשברקע בחירות חדשות שתתקיימנה ב-17 בספטמבר, מצעד הגאווה השנתי והמציאות היומיומית שמסרבת לתת לנו מרגוע ולהרפות מהגז ושמו שגרה.

כשם שאני מקבל כל ביקורת או טוקבק שנכתב, אכזרי ומטונף ככל שיהיה - חשוב לי לציין שכשאני כותב ביקורת מוזיקה, אני כותב את דעתי האישית נטו כשהיא נטולת פילטרים, צנזורה או צביעות. כשם שאמן יודע ואוהב לקבל ביקורת חיובית, הוא צריך להיות מוכן גם לקבל ביקורת שלילית.

"מבקר מוזיקה" אין פירושו להיות מומחה למוזיקה, אלא להיות נכון ומוכן לכתוב את הדעה האישית כפי שהמקום שהוא כותב בו מבקש ממנו, לטוב ולרע.

עם כל הכבוד וההערכה הבאמת רבים שיש לי למתי כספי ושלום חנוך (מודה, אני מעריץ את יצירותיהם לאורך השנים), לאף אמן, גדול ו"אגדי" ככל שיהיה - אין חסינות מביקורת או מאמירת דעה אישית שאינה כפופה לשום גוף, ארגון או אדם.

לכן, איני מוצא שום צורך להתנצל באמירת דעתי האישית על השיר הזה כחלק מהשירים שאינם לטעמי, כי אני דוגל באמירת האמת האישית שלי כמבקר, גם אם היא לא מנגנת לחליל האמת של אחרים. כשם שאמנים חשופים לביקורת שלי ושל שאר מבקרי המוזיקה, גם אני והקולגות שלי חשופים לביקורת הטוקבקיסטים, לכן הכל לגיטימי כל עוד האמת וחוסר הלקקנות הם האורים ותומים. לפחות עבורי.

***

"חם באוזן"

Call It Out הוא פופ תוסס וטהור שאינו מנסה להתיפייף יתר על המידה, שאינו מתחכם או מתפלסף אלא מכוון בצורה נוסחתית למפה הצעירה (שלא לומר טינאייג'רית) הגומעת בצימאון רב את אינפלציית השירים ולזק, שמלווה גם בקליפ מיוחד ומושקע של רומן בוצ'אצקי - יש את כל הנתונים לעשות זאת. כל שדרוש זו התמדה ועבודה קשה ונראה, לפי מגמת השיפור שלה משיר לשיר, כי היא במסלול הנכון.

לכן, כששמעתי את "יש פה בית" נגליתי שוב לאותה יוצרת רעבה שהייתה, כמהה להמציא את הגלגל מחדש ובעיקר מוכרת כנות אמנותית שווה בלב ובפה. השיר, אותו יצרה יחד עם אורן ברזילי ("מופע הארנבות של ד"ר קספר), לא כולל פזמון קליט יותר מדי והוא לא תופס את האוזן גם לאחר שתי האזנות, אבל הוא שיר סול מדויק, מרגש ובעיקר נוגע ותכלס זה מה שסינגר סונגרייטרית כמו מקסימיליאן צריכה להתגאות בו.

השיר תפור מבחינה טקסטואלית וגם מלודית למידותיה של ריטה, שבקולה החד פעמי מבצעת בטוטאליות התיאטרלית קמעה את השיר, אך אני מודה שהלחן פחות הלהיב אותי, פחות סחף ולא התרומם יותר מדי, לא התקדם מעבר לבית ופזמון די משעממים מוזיקלית וקשה לי לראות את השיר נצרב בזיכרון הקולקטיבי הקצר (שלא לדבר על האורך).

בגלל שאני יודע שהיא מסוגלת להרבה יותר והוכיחה את עצמה לא פעם בלהיטי הענק שייצרה, מרגיש לי שהפעם הניסיון להקליט שיר קצבי (לעונת הקיץ) נעשה די בחיפזון ולכן גם הביצוע הקולי די מוגבל ולא נותן לזמרת את החופש האולטימטיבי שתמיד אפיין אותה. אכזבה.

לסיום, קאנטרי ישראלי מתקתק ומפתיע (אך טבעי) בו נתקלתי השבוע הוא "נבדה", השיר המשותף של להקת ג'יין בורדו יחד עם אלון אולארצ'יק, שכולל הרמוניות נפלאות של סולנית ג'יין בורדו - דורון טלמון ואולארצ'יק, שכהרגלו מציג ראש פתוח מוזיקלית ובורר בקפידה את השירים.

משהו בסאונד הכולל לצד גיטרה, בס, תופים וקלידים גם בנג'ו ויוקוללה מביא וייב מיוחד, בלתי שגרתי ומלא תעוזה כי הוא לא מכוון למיינסטרים בבסיסו אך נשמע כל כך מיינסטרים וראוי להגיע לכמה שיותר אוזניים.