כמעט עשור שדודו טסה חוקר לעומק בצורה מתוקשרת ומוזיקלית את שורשיו המשפחתיים דרך דמויותיהם של סבו המוזיקאי הכוייתי דאוד אל כוייתי ואחיו המוזיקאי סלאח אל כוייתי שהתפרסמו בעולם הערבי בין שנות ה-30 לשנות ה-50.

אותו מחקר הוליד שלושה אלבומים כשהאחרון מביניהם – "El Hajar" יצא לאחרונה והושק לראשונה ובאופן רשמי בערב שבת האחרון במועדון ה"בארבי" בתל אביב.

כחובב הז'אנר המוזיקלי בפרט ויצירותיו של טסה בכלל היו לי ציפיות גבוהות, שכן עד כה טרם הזדמן לי להיות נוכח בהופעה שלו. במיוחד הסתקרנתי לדעת האם המוזיקה שצרכתי דרך היוטיוב והספוטיפיי תשתווה לחוויה של הופעה חיה או שמא ב"לייב" ארגיש את ה"דבר האמיתי".

לבמה עלו טסה עם הרכב "הכוויתים" ופתחו עם "סמעי לאמי" האינסטרומנטלי שהיווה ספתח מלהיב שהרים את האווירה. לאורך הערב ביצע ההרכב שירים מהאלבום החדש לצד שירים משני האלבומים הקודמים, כשהם זוכים לעיבודים קצת אחרים המותאמים להופעה חיה אך לא פחות עשירים, מלהיבים ומשכרי חושים כסאונד ההקלטה.

בין השירים שבוצעו במופע ניתן היה למצוא את: "בינת אל מושב", "אל חילווה", "עלא שוואתי", "ים על עביה", "פוג אל נחל", "דלינה", "אל הג'ר" ועוד רבים וטובים, פלייליסט מוקפד שסיפק מנה גדושה משורשיו המוזיקליים של טסה.


מי שציפה לגמוע סיפורים מאחורי השירים לא מצא תשובה לרצונו למעט סיפור חיי דאוד וסלאח אל כוויתי וטסה הגיב לכך ואמר: "למי שתוהה מה משמעות השירים - יש את כל המילים באינטרנט. באנו לשיר ולבצע". לאחר מכן הוסיף לנהל דו שיח עם הקהל והצהיר שמתישהוא יעשה פרויקט גם לתימנים בשביל אביו.

טסה נע ונד על הבמה כמו רוקסטאר והדרך בה זרם בחופשיות נונשלנטית על הגיטרה החשמלית הזכירה לי מעט בתנועותיו את אריס סאן.

הכוויתים יצרו בהרכב של עשרה אנשים תחושה שמדובר בתזמורת בת 30 איש, ושילוב קולותיהם של דאוד וסלאח בנאמברים נתנה תחושה מרגשת של צדק היסטורי שספק אם עד שטסה נגע ביצירתם - זכה לביטוי. אורחים שהשתתפו בחגיגה היו הזמרים יעקב נשאווי וריף כהן.

לסיכום, המופע מספק לא רק מבט מרתק למוזיקה עשירה ורבת גוונים וצלילים של משפחת אל כוויתי, אלא גם נוסך תחושה של מופע רוקנרול אמיתי.