לעתים אמן עובר כברת דרך ארוכה עד שהוא זוכה להכרה. כשזה כבר קורה לו, כולם בטוחים שהוא תגלית שפרצה כמטאור. בניה ברבי הוא דוגמה מובהקת.

ברבי (30), יוצר וזמר טברייני במקור, נשם, חלם וטרף מוזיקה מילדות, כשניגן על כמה כלי נגינה. אחרי שחרורו מהצבא פנה ללימודי מוזיקה ברימון והשתתף בשלל פרויקטים מוזיקליים. ב־2015 הוציא ברבי אלבום בכורה, "חלקים מהניגון", שלמרות איכותו לא עורר באזז תקשורתי אך תרם לגיבוש אופיו המוזיקלי והתמקדותו בהופעות.

לפריצה הגדולה זכה ברבי ב־2017 עם "אל תשאלי": דואט מצליח עם גיל ויין, שהפך לאחד הלהיטים הגדולים באותה שנה, ופרץ את הסכר לשורת להיטים של ברבי שצברו מיליוני צפיות: "מישהו איתי כאן", "תפסת לי מקום", "ממה את מפחדת" עם אייל גולן ו"אחרי שייגמר". הם זכו להצלחה גדולה והופעותיו - לסולד אאוט. הגושפנקה למעמדו החדש ניתנה כששר עם להקת "שלווה" את "ציפור מדבר" של אתניקס בטקס הדלקת המשואות האחרון בהר הרצל.

עכשיו משחרר ברבי את אלבומו השני, "מישהו איתי כאן". 11 שירים שברבי שופך בהם את נשמתו ברוך ובעדינות, על גבול המלנכוליה. בכל אחד מהשירים, חלקם כבר מוכרים למאזיניו, טבוע חותמו האישי של ברבי, הממזג בין מזרח למערב, בין קודש לחול ובין חו"ל לפה. מכל אלה רוקם ברבי תמהיל, שבקולו החם, המדויק, המרגש ומלא הכנות, מצליח לגעת, לרגש ולהוכיח שאיכות עדיין יכולה להיות מיינסטרים.

אם חיפשתם שירי מחאה או שירים חברתיים זה לא האלבום שלכם. ברבי הוא יוצר אישי, שגולש בטבעיות בין לשון זכר ללשון נקבה, למשל ב"וואלדי", שבו הוא מגלם דמות אם השרה לבנה. כל אחד מהשירים מחזיק עולם ומלואו, מגיש את הרב־גוניות המגובשת של ברבי, ומוכיח כי אחרי הדרך הארוכה שעשה, הוא כאן כדי להישאר.