ערב יום העצמאות 1969. כמדי שנה מאז 1960, התקיים בבנייני האומה בירושלים האירוע הממלכתי של המדינה: פסטיבל הזמר והפזמון, שבו השתתפו מדי שנה מיטב אמני ישראל. באותה שנה היו נשואות העיניים אל שני כוכבי זמר. שניהם שרו יחד בלהקת הנח"ל, שניהם היו יחד בשלישיית גשר הירקון: אריק איינשטיין ויהורם גאון.
אלא שבניגוד לפעמים הקודמות שבמהלכן דגל בתזמור יותר קלאסי־אירופי, אינשטיין, לבוש וסט שחור וחולצה ורדרדה, עלה לבמה ושר את השיר "פראג", שכתב והלחין הטאלנט הצעיר שלום חנוך, אשר עסק בפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה ובאירועים הקשים בפראג שעמדה במרכז הפלישה. היה זה אירוע חסר תקדים שכן השירים שהושרו עד אז בפסטיבל עסקו באהבת הארץ, ביחסים של בינו לבינה ובטבע ישראלי. ואם לא די בכך, בחר איינשטיין להגיש את השיר בהשפעות רוק ממותנות, שהודות למעבד מישה סגל הביאו את הסאונד הפופי הבריטי לבנייני האומה.
"עבדנו עם אריק באותה תקופה על אלבום חדש, ושלום הביא את השיר 'פראג' לאולפן", מספר המתופף אהרל'ה קמינסקי. "אריק הציב תנאי שהוא רוצה שנגני האולפן שלו הם שילוו אותו בפסטיבל, ולא רק התזמורת הקבועה. כך מצאנו את עצמנו, הבסיסט שמוליק ארוך, האורגניסט יעקב נגר ואני, על בימת הפסטיבל, מלווים את אריק בשיר הספציפי הזה".
הבחירה של איינשטיין לסדוק את הממלכתיות הנורמטיבית של הפסטיבל גרמה לו להידחק אחורה למקום השביעי והלא כל כך מכובד. "השיר לא היה מתאים לפסטיבל שכלל שירי מולדת בעיקר", אומר קמינסקי. "אריק הלך נגד הזרם, ומאז הכישלון הזה הוא לא רצה להשתתף יותר בפסטיבלים".
אלא שהשיר "פראג" היה חלק ממה שהפך זמן קצר לאחר מכן לאלבום הרוק הראשון בעברית. האלבום "פוזי" (Poozy), שיצא ב־24 ביוני 1969 כאלבום האולפן השלישי של איינשטיין, ונשא את שם החיבה של אריק לאשתו הראשונה אלונה איינשטיין ז"ל, נחשב בעיני רבים לאחד מאלבומי הרוק המכוננים של ישראל - לא רק בשל השירים שהפכו לקלאסיקות, אלא בעיקר בשל הפער בין ארץ ישראל הישנה שאיינשטיין היה מזוהה עמה לבין ארץ ישראל הצעירה והמתחדשת. התזמורים הג'אזיים והקלאסיים בחלקם לצד הרוק הכסאחיסטי גרמו לאלבום להישמע שונה מכל מה שיצא אז בעברית.
המסע של איינשטיין בחיפוש אחר הסאונד החדש והניסיון להביא את הפופ החו"לי לארץ החל כבר בשנת 1966, לאחר צאת אלבומו הראשון, "שר בשבילך". באותה שנה הקים את להקת "האיינשטיינים" (הקלידן והמעבד דוד קריבושי, המתופף אלי מזרחי, הגיטריסט ריצ'רד פרץ והבסיסט שמוליק ארוך) ושר גרסאות פופיות די חדשניות בשירים "מזל" (הגרסה העברית ל־Do You Want To Know A Secret של הביטלס) ו"רחוק רחוק מכאן" (הגרסה העברית ל־House Of The Rising Sun שפרסמה אז להקת האנימלס).
הרעב להתפתח בסגנון הזה הוליד את המפגש של איינשטיין עם שמוליק קראוס וג'וזי כץ, והוביל להקמת שלישיית "החלונות הגבוהים" שנשאה את הפופ־רוק הישראלי כמה דרגות למעלה עם אלבום רווי קלאסיקות. אחרי כן נולד המפגש עם שלום חנוך. שיתוף הפעולה הראשון של חנוך ואיינשטיין הביא לאלבום "מזל גדי", שכלל עיבודים ג'אזיים רכים ועדינים שלא עמדו בקנה אחד עם תשוקתם לשאת בשורה חדשה לפופ־רוק המקומי. חנוך, שהיה מעורה בסצינה המקומית והצעירה, הכיר לאיינשטיין את מישה סגל, אז מלחין צעיר בעל השכלה מוזיקלית ג'אזית וקלאסית שהושפע גם ממוזיקת פופ ורוק ונתפס באותה תקופה כבלתי שגרתי, מהפכן, ואולי גם קצת אוונגרדי. "הם הגיעו אלי יחד", מספר סגל שמתגורר שנים רבות בארצות הברית. "אריק שמע דברים שלי והתעניין בי מבחינה מקצועית. זאת הייתה תקופה מאוד צבעונית עם המון אנשים שונים ומשונים, הרבה פרויקטים נועזים, והיינו בתוך המרקחה הזאת יום ולילה".
התרעות פיקוד העורף