זמרת שירי המחתרות שולמית לבנת על הקומזיצים בפלמ"ח, הלהיטים והבת לימור

קיץ 41'. בהצגת תיאטרון ילדים שהקים בחיפה הווטרינר ד"ר אהרן לוברני, מלהיבה את הקהל ילדה ג'ינג'ית נמרצת בהופעתה כזמזמרת, מלכת הדבורים, וזוכה לרגעי תהילה ראשונים.

בכל זאת, הזמן לא עומד אצלה מלכת. לאחר שנים רבות שבהן התגוררה עם בעלה המנוח עוזי בדירה צנועה ברמת גן, אני פוגש אותה במקום מגוריה החדש, מגדל מגורים שצץ מעבר לכביש, על חורבות מפעל השוקולד "עלית". "עם איך שהרגליים שלי היום, נהיה לי קשה לטפס כל פעם 28 מדרגות", היא כמעט מתנצלת.

היא נולדה בשלהי 1929 בווינה למשפחה ציונית. אביה, שידע עברית על בוריה, יצא ב־35' לארץ ישראל כדי להכשיר את עלייתה ארצה של משפחתו הקטנה. בדרכן בעקבותיו שהו לבנת ואמה כשנה אצל סבה וסבתה בפולין, שם למדה עברית בבית ספר יהודי. באונייה שהפליגה מטרייסטה היא שרה ושעשעה את המפליגים.

בבואן ארצה התמקמה משפחת אדלר בחיפה, שם חלקה דירת שני חדרים עם משפחה נוספת. לבנת נשאה שם בלתי מתקבל על הדעת במולדת החלוצית הנבנית - שרלוטה (ט' בסגול). מנהל בית הספר "עממי א'" נבעת למשמע השם הנוכרי כל כך ושאל את אמה לשם סבתה. "שיינדל", השיבה האם. "אז נקרא לה יפה", פסק המנהל. "יפה מזכירה לי את יפו ואת הערבים שבה", התקוממה האם. המנהל, שהקפיץ את הילדה היישר לכיתה ב', תמרן בין שמות שמתחילים בש' והתביית על שולמית.

לבנת סולקה אחרי השישית מלימודיה התיכוניים בריאלי. "חטאה" היה שהצטרפה לתנועת הנוער "המכבי הצעיר" ולא ל"צופים", כנדרש בגימנסיה. זמרת שירי המחתרות לעתיד עברה לתיכון "חוגים" ולאחר שנה פרשה מהלימודים כדי להתגייס לפני גיל 17 להכשרה המגויסת של הפלמ"ח. לא ללח"י. אפילו לא לאצ"ל. "הלכתי לשם עם חבריי לגרעין", היא מסבירה.

בין הקומזיצים התאמנה בגבעת חיים עם חבריה לנשק. "אפילו לימדו אותנו איך לפוצץ גשר". את פשיטת "הכלניות" הבריטים בחיפוש אחר נשק חוותה ב"שבת השחורה" בקיבוץ רמת הכובש. את הצהרת כ"ט בנובמבר חגגה בחיפה, לאחר שקיבלה חופשה מהפלמ"ח על סעיף "עזרת הורים", כאשר אמה כרעה ללדת את אחותה בת דרור, שלימים שינתה את שמה לדרורית. "אחרי השידור ההיסטורי, רקדנו עד הבוקר הורה ברחובות", היא מעידה.

השמחה הייתה קצרה. כשהתארגנו השיירות לעזרת ירושלים הנצורה, שירתה לבנת כאלחוטנית. משם הגיעה בינואר 48' לתוכנית הראשונה של "הצ'יזבטרון": "חיים חפר, מפקד הלהקה, פגש אותי היכנשהו ואמר: 'החבר'ה מספרים לי שאת שרה יפה'. חפר פנה למפקד הפלמ"ח, יגאל אלון, וסידר לי העברה ללהקה, שבה היו שייקה אופיר ונעמי פולני. הלהיט של התוכנית היה 'דחילק, מוטקה', שכתב חיים חפר. למעשה, כל אחד מאיתנו הביא 'נומר' (מספר). אני שרתי את 'כדור בשר', שיר שהלך איתי כל מלחמת העצמאות. קיבלתי אותו ממדריך הספורט שלנו בהכשרה של הפלמ"ח, בגבעת חיים, נחום אריאלי, שהתאים מילים שכתב ללחן אמריקאי ידוע. מעולם לא פגשתי מישהו כריזמטי ואהוב הבנות כמוהו. במשך תקופה היינו חברים - הגם שהיה מבוגר ממני ב־18 שנה - עד שלבסוף הוא נפל בקרב על הקסטל. בארנק שלו מצאו תלתל נתון בתוך קרטון, שעליו כתב 'שולה הג'ינג'ית'".

"אריק היה פרא אדם במובן הטוב של המילה, ואיתו הייתי מאוד בידידות. אחד התעלולים שלו כמעט הביא אותי להתפוצץ מצחוק. כעונש על כך החליטו לסלק אותנו, אבל אמרו שאם נבקש סליחה, נישאר. אריק ביקש ואני לא, בטענה שלעומתו לא עשיתי כלום. ג'ינג'ית, מה לעשות. משם התגלגלתי לזמן קצר ללהקת חיל הים הראשונה, שם הופיעה איתי חיה הררית, מי שנודעה כעבור שנים לא רבות ככוכבת הסרט 'בן חור".

מלחמת העצמאות תמה. לבנת, זמרת שלוש הלהקות, שבה לחיפה. יום אחד, הפלמ"חניקית שחיפשה את המחר התהלכה ברחוב עם חברתה, כשנקרה על דרכן גבר צעיר. האיש סיפר לחברה שאותה הכיר כי הוא מחפש זמרת ללהקה שעמד להקים. "היא לפניך!", הכירה ביניהם החברה. ברם, במקום להקה נרקם סיפור אהבה ובגיל 19 וחצי התייצבה שולמית מתחת לחופה עם עזריאל (עוזי בקיצור) לבנת, מלוחמי לח"י (גיורא היה כינויו המחתרתי), ששבו מהגלות באפריקה.