"לפני כחמש שנים התעוררתי במלון בניו יורק בקומה 24 לתוך מקום שעולה בלהבות. פתחתי את הדלת ופתאום נכנס עשן שחור ועבה. תחושה של סרט אימה. אתה חולם או לא?". כך נזכר היוצר והזמר גלעד שגב (44) - הזכור לטוב מהלהיטים "אישה מהשמיים", "עכשיו טוב", "זמן להשתנות" ועוד - בחוויה טראומטית שהניעה אותו להוציא את אלבומו החדש, PASSERBY, מתוכו הוא משיק היום סינגל ראשון, "קחי רק מה שטוב לך".

גלעד שגב: "התעוררתי במלון שעלה באש, חשבתי שאמות - סרט אימה"

"הרבה אנשים לא יודעים, אבל בשריפה אנשים מאבדים חיים מהעשן, לא מהאש. שם הבנתי למה. אני בן של איש צבא, אז שיננתי לעצמי: אל תיכנס לפאניקה. אבל כמובן שנכנסתי. אמרתי לעצמי: או שאני יוצא מזה או שאני מת. חשבתי לעצמי: יכול להיות שזהו זה? זה קרה יום אחד אחרי מופע ענק שלי, שנראה לי כמו חלום שהתגשם. אמרתי לעצמי, הגשמתי חלום גדול, והנה עכשיו אני משלם את המחיר".

"הייתי צריך להתגלגל מכל מיני מדרגות. יצאתי פגוע מאוד פיזית", נזכר שגב. "כשאני מספר את זה עכשיו, אני יודע שבסוף שרדתי. אבל כשהסיפור הזה נכתב, עדיין לא ידעתי שאשרוד. הדאגה והחרדה הן משהו שאתה מתגבר עליו, אבל לא שוכח. יצאתי החוצה לרחוב וראיתי אלפי אנשים ומכוניות ממשיכים רגיל. באותו יום הבנתי שאם היה קורה לי משהו סופני, העולם היה ממשיך להתנהל כמו שהוא. אף אחד לא יאט את קצב הליכתו אם לא אהיה פה. יש בזה משהו מאוד מדכא, אבל גם משמח. אתה מבין שעכשיו זה הזמן לחיות. שהחיים הם לא חזרה גנרלית".

"עם הזמן, השריפה התגלתה כמתנה גדולה. הבנתי שאני אדם שחי את חלומותיו, אבל צריך ללכת איתם עד הסוף. כל המחשבות התת־מודעות צפו, ואני פשוט מגשים אותן. כל חוויה שעוזרת לך להתחבר למשהו שהוא יותר אתה - מבורכת. לשמחתי, היקום משתף איתי פעולה. נכנסתי לשריפה הזאת כגלעד שגב ויצאתי ממנה PASSERBY - 'עובר אורח', כשם האלבום החדש שלי. כולנו סוג של עוברי אורח בעולם הזה".

מה יהיה באלבום?

"האלבום מבוסס על משהו שאני עושה בטיולים בעולם כבר כמה שנים: פוגש מוזיקאים מיוחדים בכל מיני פינות של העולם - מלאווי, סין, יפן או קובה - ומייצר איתם מוזיקה משותפת בשילוב עברית, יחד עם תמונות שצילמתי במקומות אקזוטיים. זה יהיה ספר־אלבום. נוח לי מאוד עם הכינוי PASSERBY, שבו אני נקרא בהופעות גדולות בחו"ל. עם הזמן אתה מבין שמה שאתה מהדהד, יותר חשוב מהשם שלך. השיר הראשון נקרא 'קחי רק מה שטוב לך'. הוא משלב נגנית גוזנג - כלי סיני. הוא מדבר על זה שרק על ידי בחירה במה שטוב לנו, אנחנו מקבלים כוח לתת הלאה. יש רגע שאתה מתחבר לקול הפנימי שלך. זה משהו שקרה לי לפני שנים, ואז אתה מזהה אנשים שמתחברים לקול הפנימי שלהם".

"נורא מסקרן אותי לשמוע את הסיפורים, את הגיבורים האמיתיים של החיים, ולא את אלו שמשודרים לי במדיה. למצוא אנשים שהתגברו על משהו בחיים; ששאלו את עצמם את השאלות החשובות של החיים, חיים על פיהן, ומאצילים השראה במה שהם עושים. כדי לשמוע את הקולות של האנשים היותר מעניינים, צריך לעשות את הדרך אליהם. מבחינתי זה המסע הכי מעניין. לדוגמה, אמן בשם בן מנקהמבה, מוזיקאי מצליח באפריקה שנבחר להיות מנהיג הכפר שלו במלאווי והיה צריך לוותר על הקריירה לטובת הכפר. הגעתי אליו לכפר, הופענו יחד והקלטנו. אדם שקיבל החלטה, הבין את מקומו בעולם, והשירים שלו מספרים את הסיפור הזה. אני מרגיש שיש לזה המון ערך מוסף".

היו רגעים קשים במסע?
"אתה מגיע למקומות שאנשים סובלים ממחסור בדברים שבשבילך הם מובנים מאליהם. מה שהדהים אותי יותר, זה דווקא חיי העיר במדינת עולם שלישי. יותר קשה להם, למרות שרמת החיים שלהם הרבה יותר גבוהה מבכפר. הם מרגישים מה חסר להם. אנשים שחיים בטבע, שמחים על מה שיש להם. הקושי הוא לראות אנשים, כביכול מודרניים, שיש להם וואטסאפ, אבל מרגישים שחסר להם. הסבל מתחיל כשאתה חושב על מה שאין. כאנשים מערביים שחיים בשפע, אנחנו כבר יודעים ששום דבר פיזי לא ממלא את החלל הזה. אבל הם לא יודעים. קשה לראות אנשים שמרגישים לא מסופקים, וידך קצרה מלהושיע. יש שם אנשים שמבינים את החיים יותר טוב מאיתנו, אבל קשה לראות אנשים שמנצלים את חוסר המודעות שלהם".