שנת הלימודים נפתחה בשעה טובה ועימה גם תם גל שירי הקיץ הפופיים הטרנדיים (שלא לומר טראשיים בחלקם) שליוו את הנוער במהלך החופש, והחלו ההכנות לקראת חגי תשרי שמלווים לרוב באלבומים חדשים ואיכותיים של מיטב האמנים, שירים בעלי משמעות שנוטים יותר לכיוון בלדות ומלנכוליה יצירתית.
הרעיון אמנם נהדר וגם הלחן והביצוע של נרקיס מעולה, רק לא הבנתי מדוע היה נחוץ בשיר לשלב את מור, שבקולו הקצת צווחני מעט הורס את ההנאה, הכנות וההשקעה שנרקיס משקיע בסינגל ונוכחותו די מיותרת בשיר.
קשיי נשימה, קול לא נקי וזיופים קלים מפיו של מור די גורמים לי לתהות מדוע נרקיס בחר לקלקל ולהוריד עצמו לסטנדרטים נמוכים בהכנסת זמר חובבן לשירתו מלאת העוצמה והרגש. פוטנציאל מפוספס של שיר.
בן ארי בחר במקום לדוש בנושא שיר אהבה בין גבר לאישה, לעסוק בנושא אבסטרקטי של אמונה באלוקים (או במורה דרך, שוב, ריבוי פרשנויות זה מבורך) בצורה הכי טוטאלית, אישית ורוויית כוונות שיש תוך ביצוע שאי אפשר להישאר אדישים אליו.
התוצאה היא שיר מלא בכנות, אמיתי ואותנטי שכולל עיבוד די מינימליסטי והפשטות הזו משרתת היטב את המילים ואת המנגינה שעטופה בפזמון קליט שתפור היטב למידותיו הקוליות של ויין שאמנם אינו מתיימר להיות זמר ענק, אבל מצליח לשיר מהלב ולגעת בלב.
ההפקה המוזיקלית ההדוקה והמורכבת מתאימה היטב להלך הרוח שלו והוייב של ילד השכן הסקסי א-לה ג'סטין ביבר לא יוצא ממנו גם בשיר הזה, בייחוד לאור התסרוקת הבלונדינית הזהה לזו של ביבר בשעתו. מה שבטוח - חיקוי הוא לא. הוא מביא עמו את הדנ"א האישי והייחודי שלו שהולך ומתגבש משיר לשיר.
מה שייאמר לזכותו זה שמניירות מוגזמות אין לו (רק כאלו הדומות לאחיו, בייחוד בסלסולים בפזמון), אבל בכדי לבלוט ולצאת מהטייטל המחייב: "האח של" על אדם לבחור שירים יותר מקוריים ולעבוד יותר על פיתוח קולו ולדאוג להבדיל עצמו מבחינת הפאסון והביצוע מאחיו. ככה זה חביב אבל לא מספיק טוב.
היא מבצעת בצורה מרגשת את השיר שמזכיר את ימי הזוהר של שירי ארץ ישראל היפה והאמיתית בטקסט מלא משמעות ואופטימיות ("בדרך ללבד פגשתי איזו נחמה") שהמילים והלחן משלימים זה את זה בצורה מדויקת ואותנטית למדי.
במקום דיסק, PASSERBY צפוי לצאת כאלבום-ספר בשיתוף פעולה של שגב עם סטימצקי וילווה במופע שישלב וידאו ארט-מולטי מדיה בהתאם להופעותיו של שגב בעולם.
התרעות פיקוד העורף