שנת הלימודים נפתחה בשעה טובה ועימה גם תם גל שירי הקיץ הפופיים הטרנדיים (שלא לומר טראשיים בחלקם) שליוו את הנוער במהלך החופש, והחלו ההכנות לקראת חגי תשרי שמלווים לרוב באלבומים חדשים ואיכותיים של מיטב האמנים, שירים בעלי משמעות שנוטים יותר לכיוון בלדות ומלנכוליה יצירתית.

השבוע נפתח עם "אחי", דואט חדש של ליאור נרקיס ומושיקו מור. השיר, מסוגת הבלדה, נועד להחזיר את השניים בערגה לימי ילדותם ונעוריהם בשכונה, לחברות ששרדה את מהמורות הזמן.

הרעיון אמנם נהדר וגם הלחן והביצוע של נרקיס מעולה, רק לא הבנתי מדוע היה נחוץ בשיר לשלב את מור, שבקולו הקצת צווחני מעט הורס את ההנאה, הכנות וההשקעה שנרקיס משקיע בסינגל ונוכחותו די מיותרת בשיר.

קשיי נשימה, קול לא נקי וזיופים קלים מפיו של מור די גורמים לי לתהות מדוע נרקיס בחר לקלקל ולהוריד עצמו לסטנדרטים נמוכים בהכנסת זמר חובבן לשירתו מלאת העוצמה והרגש. פוטנציאל מפוספס של שיר.




חנן בן ארי בוחר להיכנס לטרנדיות הטקסטואלית שאפיינה לאחרונה את עברי לידר ובניה ברבי ולהקליט שיר בגוף נקבה – "שמש", כשעל אף הלחן השקט והדי גנרי, כולל טקסט נוגע ומצמרר שמפיח חיים בלחן ובעיבוד העשיר והנוגע.

בן ארי בחר במקום לדוש בנושא שיר אהבה בין גבר לאישה, לעסוק בנושא אבסטרקטי של אמונה באלוקים (או במורה דרך, שוב, ריבוי פרשנויות זה מבורך) בצורה הכי טוטאלית, אישית ורוויית כוונות שיש תוך ביצוע שאי אפשר להישאר אדישים אליו.




גיל ויין, שבשנה וחצי האחרונות אחראי לכמה מהלהיטים הגדולים במוזיקה המקומית במסגרת הפרויקט האישי שלו ("צבעים", "אל תשאלי"), החליט לעבור לרגע לקדמת הבמה ולשחרר את "על שפת הים", בו הוא לא מארח אף אמן ומבצע בעצמו את שירו.

התוצאה היא שיר מלא בכנות, אמיתי ואותנטי שכולל עיבוד די מינימליסטי והפשטות הזו משרתת היטב את המילים ואת המנגינה שעטופה בפזמון קליט שתפור היטב למידותיו הקוליות של ויין שאמנם אינו מתיימר להיות זמר ענק, אבל מצליח לשיר מהלב ולגעת בלב.




כששמעתי לראשונה את "הכל שקוף" של מרגי, אני מודה שלא עיכלתי בקלות כל כך את השיר ולא ידעתי כיצד להכיל ולתפוס אותו. אבל אז האזנתי לו שוב ושוב ובעצם הבנתי שאולי הבעיה היא בי ושהשיר כל כך מתקדם ועכשווי יותר ממה שהאוזן המקומית רגילה לו וכי מרגי למעשה מקדים את זמנו.

ההפקה המוזיקלית ההדוקה והמורכבת מתאימה היטב להלך הרוח שלו והוייב של ילד השכן הסקסי א-לה ג'סטין ביבר לא יוצא ממנו גם בשיר הזה, בייחוד לאור התסרוקת הבלונדינית הזהה לזו של ביבר בשעתו. מה שבטוח - חיקוי הוא לא. הוא מביא עמו את הדנ"א האישי והייחודי שלו שהולך ומתגבש משיר לשיר.




גל אדם, אחיו הצעיר של עומר, ממשיך לנסות מזלו בזכות עצמו ומשחרר את "קחי ת'לב שלי", שעל אף הפוטנציאל שבו כבלדה צעירה ומרעננת די מתפספס לטעמי בשל העובדה שקולו של אדם עוד בוסרי ודרוש ליטוש, מה שאמור להגיע עם חלוף הזמן וההשתפשפות.

מה שייאמר לזכותו זה שמניירות מוגזמות אין לו (רק כאלו הדומות לאחיו, בייחוד בסלסולים בפזמון), אבל בכדי לבלוט ולצאת מהטייטל המחייב: "האח של" על אדם לבחור שירים יותר מקוריים ולעבוד יותר על פיתוח קולו ולדאוג להבדיל עצמו מבחינת הפאסון והביצוע מאחיו. ככה זה חביב אבל לא מספיק טוב.




שלומית אהרון, שרצה בימינו עם המופע "תקליט עברי", חובקת שיר חדש – "עולם חדש נברא" שכתב והלחין עפר בשן והפיק מוזיקלית גלעד אפרת. הדבר הראשון ששבה אותי בשיר זו האיכות הווקאלית של אהרון שלא רק שנשמרה עם השנים, אלא אף השתבחה עוד יותר.

היא מבצעת בצורה מרגשת את השיר שמזכיר את ימי הזוהר של שירי ארץ ישראל היפה והאמיתית בטקסט מלא משמעות ואופטימיות ("בדרך ללבד פגשתי איזו נחמה") שהמילים והלחן משלימים זה את זה בצורה מדויקת ואותנטית למדי.




גלעד שגב, שבשנים האחרונות עושה חיל בסיבובי הופעות ברחבי העולם, הוציא השבוע קליפ ראשון מתוך אלבום שישי שבדרך (וייקרא "עובר אורח"- PASSERBY) – "קחי רק מה שטוב לך", ושומר על הקו הידוע והמוכר שלו עם מילים מלאות משמעות ומסרים מעוררי השראה תוך שהוא מעצים את הרלוונטיות שלו ומגלה פן חדש ומסקרן בו.

במקום דיסק, PASSERBY צפוי לצאת כאלבום-ספר בשיתוף פעולה של שגב עם סטימצקי וילווה במופע שישלב וידאו ארט-מולטי מדיה בהתאם להופעותיו של שגב בעולם.