הוא אומנם הפסיד לשירי מימון ולנינט טייב בגמר הראשון של "כוכב נולד" ב־2003, אבל הרוויח את אהבת הקהל. שי גבסו, שהיה אז חייל בן 19, הפציע בתוכנית בלוק תמים ובכיפה על הראש וכבש את לב הצופים בביצועים מתוקים של "פמלה" של בעז שרעבי ושל "יש לך אותי" של תיסלם.

"זו הייתה תקופה נאיבית", הוא אומר כיום, 16 שנה מאז עלה על הבמה בניצנים. "אף אחד לא באמת ידע מה הולך להיות בתוכנית. כשראיתי את צביקה הדר קורא בפרסומת לצופים שרוצים להשתתף בתחרות שירה לצלצל לטלמסר, התקשרתי. השארתי פרטים וככה התגלגלתי. הייתי באותה תקופה בטירונות בתותחנים ולא היה לי מושג לאן אני נכנס. יחד עם כל המדינה גיליתי בעצמי את העוצמה של התוכנית".

טוב, זה היה האבטיפוס לתוכניות הריאליטי המוזיקליות שעד היום מככבות על המסך.
"הייתי בטוח שיום אחרי הגמר ההיסטריה תיגמר ואחזור לחיים שלי. לא חשבתי שיהיו לתוכנית חיים מחוץ למסך, אבל כשראינו את כמות האנשים שהגיעו לגמר בניצנים, הבנו שהיא ממש נכנסה ללב של האנשים".

מה הכלי העיקרי שלקחת איתך מהתחרות?
"הדבר הכי משמעותי הוא לדעת שבאמת חלומות מתגשמים. ההשתתפות בתוכנית תרמה לי בכל כך הרבה מובנים, שאני לא יכול אפילו להתחיל לתאר אותם. קפצתי למים הסוערים ועברתי תהליך של התבגרות מול המצלמות. עם כל המחיר ששילמתי, זו בהחלט הייתה מתנה מאוד גדולה בשבילי".

בדיעבד אתה חושב שהיית מתנהל אחרת?
"לא. אני שמח בעצמי. לפעמים יוצא לי לראות פרקים מתוך התוכנית, והם נראים לי כמו משהו רחוק, כאילו אני לא אותו בן אדם. אני מביט בעצמי וכאילו רואה את הילד שלי - ואני גאה בו מאוד".

אתה צופה בתוכניות ריאליטי מוזיקליות כיום?
"ראיתי את העונה האחרונה של 'הכוכב הבא לאירוויזיון', ולדעתי קובי מרימי היה מצוין".

היית שוקל להשתתף בתוכנית הזו כיום, כמו שעשתה מאיה בוסקילה?
"לא כמתמודד. כבר טעמתי את הצד הזה של התוכנית. כשצפיתי בעונה האחרונה של 'הכוכב הבא', הוקסמתי מהרמה הגבוהה והתחיל לדגדג לי לשמש כשופט שם. זה משהו שהייתי שמח לעשות".


"הכוכב הבא": מאיה בוסקילה, רותם סלע, אסי עזר. צלם : קיץ ברבנר"הכוכב הבא": מאיה בוסקילה, רותם סלע, אסי עזר. צלם : קיץ ברבנר


מה הטיפ שהיית נותן למתמודדים בתוכניות מהסוג הזה?
"לאחרונה אני רואה שמגיעים לתוכנית האלה אנשים מאוד מגובשים, שיודעים מה הם רוצים מעצמם ואיך הם רוצים להישמע. הטיפ העיקרי לאומן הוא להקשיב לעצמו ולהעביר הלאה את האמת שלו. חשוב לזכור את זה גם מחוץ למסך".

אני ועולמי הפנימי

גבסו (35) נולד בראשון לציון, בן לאב איש קבע ולאם גננת. יש לו שתי אחיות גדולות. משפחה מסורתית. "האזור שבו גדלתי לא היה מוזיקלי, בכלל לא. בבית שמעו אום כולת'ום ועבד אל־חלים חאפז, זו המוזיקה שספגתי בילדות". היה ילד ביישן בעל עולם פנימי עשיר. "לא מזמן הזכירו לי שאומנם הייתי גר בבניין מול בית הספר, אבל תמיד הייתי מאחר ולא מגיע בזמן לשיעור הראשון. וכשהמורים היו מעירים לי, הייתי עונה להם שאני לא צריך את בית הספר כי כשאהיה גדול אהיה מפורסם".

עד כמה הבית שבו גדלת השפיע עליך?
"הבית, השכונה, החברים - הם כולם השפיעו עלי הרבה, אבל דווקא בגלל שהם היו כל כך שונים ממני. לא ראיתי שום סימן לעולם פנימי אצל האנשים בשכונה ומסביבי. חשבתי שזה רק אצלי ושאני המוזר. מדי ערב השכנים היו עושים על האש בתא המטען של האוטו. באיזה מקום תראה דבר כזה? רק כשגדלתי ושמעתי את לאונרד כהן בפעם הראשונה, הבנתי שעולם פנימי כמו שלי קיים גם אצל אנשים אחרים".

העולם הפנימי העשיר שלו הביא אותו כבר בגיל 12 לחזור בתשובה. גם אחרי ההצלחה המוזיקלית הגדולה הוא לא נטש את הדת והתעמק בלימודיו בישיבת "מעלה אליהו" בתל אביב. ב־2012 החליט להניח את הכיפה והציציות בצד ולחזור בשאלה, מתוך הבנה שהדת לא עונה על שאלותיו הקיומיות כפי שהוא תפס אותן. "היצירה שלי מושפעת ממני", הוא אומר על התהפוכות בחייו. "כשחזרתי בתשובה בגיל 12, התהליך שינה אותי. אחר כך, כשיצאתי מהדת, ההחלטה שוב שינתה אותי. אם הדרך שבה אתה רואה את העולם משתנה, זה משנה אותך לגמרי ובא לידי ביטוי גם ביצירה".

שי גבסו. צלם : יוסי צבקר, יח"צשי גבסו. צלם : יוסי צבקר, יח"צ



בזמן הלימודים בישיבה הכיר את הגר אנוש, רקדנית הצעירה ממנו בארבע שנים. לאחר חצי שנת היכרות נישאו השניים בחתונה מינימליסטית. הנישואים החזיקו מעמד שנתיים, וב־2013 החליטו השניים לפרק את החבילה ולהתגרש. בראיונות פומביים שנתן גבסו באותה תקופה לכלי התקשורת טען כי הם נפרדו באהבה לאחר שהגיעו למסקנה ששניהם באים משני עולמות שונים.

לאחר גירושיו דיבר גבסו בפומבי על משיכתו המינית גם לגברים וניהל קשרים רומנטיים מתחת לרדאר. "אין צורך להגדיר נטיות מיניות", הוא אומר. "אני מבין את הצורך של כולנו בהגדרות, אבל זה לא קולע, ואני לא מגדיר את עצמי בשום צורה".

להיט בדיסקית הצבאית

בניסיון לחזור איתו לנקודת ההתחלה, לרגע שבו עמד לראשונה על במה, תפס מיקרופון ושר, גבסו מתפתל. קשה להגיע איתו לזמן ולמקום שבו זה קרה. "אני לא יכול לזכור את הפעם הראשונה, עוד לפני שהתחיל הזיכרון שלי כבר שרתי", הוא מסביר. "מה שכן, יש לי זיכרון שלי בן 9 כותב את השירים הראשונים, מלחין אותם ושר להורים שלי במטבח. בהרבה תמונות ילדות שלי אני שר ועושה להורים שלי הצגות".

חלמת להיות זמר?
"מאז שאני זוכר את עצמי חלמתי להיות זמר מפורסם. כשהתגייסתי לצבא ממש התפלאתי איך עוד לא התפרסמתי. למזלי זה קרה אחרי כמה שבועות, עם 'כוכב נולד'".

לא חשבת לנסות להתקבל ללהקה צבאית?
"לא רציתי, כי ידעתי שהמוזיקה תהיה כל החיים שלי. הרגשתי שהצבא הוא שלב חשוב בשבילי גם לעשות עוד דברים חוץ ממוזיקה, משהו שונה ממה שהייתי רגיל לעשות, וגם לתרום למדינה".



במהלך השירות הצבאי כמש"ק קורסים בצריפין השתתף בריאליטי וסיים את התחרות במקום השלישי. בפרס הניחומים הנוצץ שלו היה הקלטת סינגל אחד בחברת התקליטים NMC.

"חיים שמש, שהיה צייד הכישרונות של NMC, פנה אלי מיד אחרי התוכנית ואמר שהוא מאמין בי. השיר הראשון שהעברתי אליו הוא 'יום ועוד יומיים', טקסט שכתבתי בגיל 17 בחדר של חברה שלי, רגע לפני שהתגייסתי. הייתי נורא נאיבי. פחדתי שמישהו ייקח לי את השיר, אז כתבתי אותו על פתק בכתב מאוד קטן, שמתי אותו בדיסקית הצבאית המשופצרת, והוא ליווה אותי על הצוואר במשך כל השירות. לא ידעתי אז שיש גוף שקוראים לו אקו"ם או שיש זכויות לשיר. הייתי ילד".

זרימה של ידע

בסוף 2003 החל גבסו לעבוד על אלבום הבכורה שלו. הצעד הראשון היה למצוא מפיק מוזיקלי מתאים. "חיים השמיע לי כל כך הרבה מפיקים, אבל אני, שהייתי כל כך תינוק בתעשייה, לא ידעתי במי לבחור. ואז חיים הפגיש אותי עם המפיק משה דעבול, שהשמיע לי איזה קטע אינסטרומנטלי שהוא יצר. הקטע הזה השפיע עלי מאוד, ועד היום אני מרגיש שהוא מלווה את המוזיקה שלי".

העבודה על האלבום התנהלה בזריזות מפתיעה, תוך חמישה חודשים כבר היו לו שירים מוכנים. "אלו שירים שלא כתבתי במיוחד לאלבום, כתבתי אותם במהלך שנות נעורי", הוא אומר ומוסיף שאת הלהיט 'המילים החסרות' כתב כשהיה בן 16.





במהלך העבודה הוא זכה לביקור מפתיע. "גיליתי שמשה עיבד גם את האלבום 'צלצולי פעמונים' של אהובה עוזרי, שהיא אחת הזמרות האהובות עלי". מספר גבסו. "אהובה ביקרה אותנו באולפן, הדריכה אותי וייעצה לי. היא עזרה לי מאוד. זה היה מעמד מרגש עבורי".

ב־21 בדצמבר 2003 יצא "יום ועוד יומיים", הסינגל הראשון מתוך האלבום שבדרך והפך מיד ללהיט ענק. השיר העפיל לצמרת מצעדי הפזמונים השבועיים של רשת גימל וגלגלצ, שהה במקום הראשון מספר שבועות וזכה בתואר "שיר השנה" בשני המצעדים במקביל בשנת 2004. באותה שנה זכה גבסו בתואר "זמר השנה" בגלגלצ ובתואר "תגלית השנה" ברשת גימל.

בהמשך יצאו השירים "המילים החסרות", "ארים ראשי" ו"בדיוק באותה דקה", שגם הם זכו להצלחה. במאי 2004 יצא באופן רשמי אלבומו הראשון של גבסו - "ארים ראשי". בכך הוא היה ליוצא הריאליטי הראשון שהוציא אלבום. תוך זמן קצר "ארים ראשי" הגיע למעמד של אלבום זהב.

חשבת שהאלבום יזכה להצלחה גדולה כל כך?
"כשמקליטים אלבום, אי אפשר לדעת איך הוא יתקבל, אבל האמנתי שהוא יצליח. אני זוכר את הרגע שבו יצאתי מהאולפן עם הדיסק של הסינגל 'יום ועוד יומיים', ואמרתי למנהלת שלי שזה השיר הכי טוב שהיה לי עד כה. אחר כך, בזמן הקלטות השיר 'ארים ראשי', אמרתי לה שהנה, סוף־סוף מצאנו את הקו המוזיקלי שחיפשנו. ברגעים האלה זורם אליך ידע, ואתה מרגיש שיש לך ביד דבר בעל ערך".





איך התמודדת עם ההצלחה המטאורית?
"אני לא יודע לענות לך על השאלה. היה לי מאוד קשה. אנשים ישנו מחוץ לבית שלי. בחדר המדרגות. מתחת לבניין. לא יכולתי ללכת ברחוב. זה היה ממש מפחיד. מילד שאוהב להסתובב ברחוב בחופשיות - פתאום לא הייתה לי פרטיות. אבל כל הזמן הזכרתי לעצמי שרציתי להיות זמר ולהצליח ושזה המחיר שאני צריך לשלם. ועדיין, קשה מאוד להכין עצמך לדבר כזה. ההתמודדות שלי הייתה פשוט להמשיך ללכת ולזרום עם המצב".

אתה מרגיש שניצלת את המומנטום?
"כן, לגמרי. הדבר שהיה הכי חשוב לי אז והכי חשוב לי כיום הוא לעשות את המוזיקה שלי. וזה קרה".

מאז אותה שנת מכוננת גבסו הוציא ארבעה אלבומים בעברית, ובפברואר 2017 שחרר מיני־אלבום בינלאומי ראשון באנגלית, "Made Me Wanna Change My Name". "זה הרצון שלי לבטא עצמי באנגלית, להתחיל בקריירה בינלאומית ולהגיע לכמה שיותר אנשים", הוא אומר. 






ואיך האלבום התקבל?
"היום אתה מקבל תגובות מכל העולם ולא יודע אם זה אמיתי או לא. אבל ככה המוזיקה מתגלגלת מאוזן לאוזן. לא מזמן פנה אלי מפיק מלוס אנג'לס ששמע את ה־EP והזמין אותי אליו לבית בבוורלי הילס. הוא אמר שיש לו אולפן ואוטו בשבילי, רק כדי שאקליט אצלו. כמובן שלא הסכמתי".

קנאת יוצרים

עד שהקריירה הבינלאומית תצבור תאוצה, גבסו עובד על אלבום חדש בעברית. הוא הוציא לאחרונה את הסינגל "יהלומים לבנים", פרי שיתוף פעולה חדש שנרקם בינו לבין היוצר והמפיק טל קסטיאל. "יצא שלאורך הקריירה המוזיקלית שלי כמעט לא ביצעתי שירים של יוצרים אחרים", הוא אומר. "תמיד חיכיתי לשיר הנכון, כזה שיגרום לי לקנא וירגש אותי כאילו אני כתבתי אותו. בשנה האחרונה נחשפתי לכישרון של טל דרך הרדיו, אשר השמיע שירים רבים שהוא הפיק ויצר עבור אומנים אחרים. ידעתי שאני חייב לבדוק את החיבור בין הקו המוזיקלי שלי לבין הגישה ההפקתית והעולם שלו ושל נדב אהרוני".

אתה עדיין מאמין בפורמט פיזי של אלבום ודיסק?
"העולם פונה כיום יותר לכיוון של סינגלים. אולי בהמשך השירים החדשים יתאגדו לאלבום. נראה".





לפני כשנתיים פנה גבסו לתחום חדש עבורו: תיאטרון. על רקע הפרידה מאנוש כתב את המחזה "חוץ מאהבה אין בינינו כלום". הוא החליט גם לשחק בהצגה, שעלתה במאי 2017 בתיאטרון הסמטה ביפו. "בתור ילד דווקא חשבתי להיות שחקן. זה היה חלום מאוד גדול שלי, אפילו יותר מאשר השירה. איכשהו זה קרה באיחור קצת", מגלה. "לאחר שהצגנו את זה בהסמטה, פנו אלינו גם מהבימה וזה פשוט חלום!".

הצלחת המחזה עודדה אותו להתחיל לעבוד על סרט הביכורים, שיתבסס על המחזה. סרט שהוא בעצמו מפיק ומביים. במקביל אפשר לראות אותו מופיע בהבימה בהצגה "עקומים" מאת מרטין שרמן, בבימויו של משה קפטן. שם הוא נכנס לנעליו של מיק ג'אגר בתור גרטה, טרנסווסטיט בעל מועדון דראג. "זה מדהים. בהתחלה לא כל כך הבנתי מה זה באמת לשחק. כשהתחלתי לשחק זה נראה לי מוזר שערב־ערב עולים על הבמה ועושים אותו הדבר. אבל תוך שנייה גיליתי את ההנאה שבמשחק. אם אתה לא מחפש להגיע לאחידות, אתה פשוט מוצא את עצמך משחק בכל יום את הדמות בצורה קצת שונה. זו חוויה מדהימה, יש שם צוות מדהים, וכל החוויה היא פנטזיה לגמרי".

אולי בהמשך תתפתח גם קריירה בקולנוע ובטלוויזיה.
"כן, אני לא שולל".

אחרי כל התהפוכות והדרמות בחיים של גבסו חל בשנה שעברה שינוי נוסף. אתם יכולים להמשיך לקרוא לו שי, אבל החברים והמשפחה כבר קוראים לו רנה. שם שנבחר בהשראת אוטוביוגרפיה של הצייר סלבאדור דאלי, שבה כתב על ידידו הצייר רנה מגריט, שנחשב לאבי הסוריאליזם.

ואחרי הכל, במה שונה רנה של היום משי החייל שזכה במקום השלישי ב"כוכב נולד"?
"המודעות השתנתה אצלי בעיקר. אני יותר מודע לדברים שאני עושה כמוזיקאי וכבן אדם. התבגרתי".