"תמיד כשאני מנסה לספר בדיחה אני נתקע, ואז אני נזכר באורנה, אחותי, שהפאנצ'ים תמיד יוצאים לה בטבעיות, ואצלי זה איכשהו לא עובד", אמר אביתר בנאי באמצע הופעתו במועדון הבארבי התל־אביבי בחמישי האחרון, וזכה לתשואות ושריקות הקהל, שפרגן לו על הישירות והכנות שבאו לידי ביטוי לכל אורך המופע - בשירים, בביצועים, בקטעי הקישור שעברו לקהל בשידור ישיר מלב אל לב.

המופע דמה לאבולוציה של פרח: בנאי החל את מופע הסולו על הקלידים, שר במלנכוליה עדינה וקודרת את "תתחנני" ו"יש לי סיכוי", ונשמע סגור, מרוחק וביישן.

לאט לאט - עם עלייתם לבמה של המתופף תמיר מוסקט, שותפו ליצירה בפרק העכשווי ומפיקו המוזיקלי של המופע, הבסיסט איתמר ציגלר והקלידן־חצוצרן רועי חרמון - קיבל המופע עושר מוזיקלי ותפס נפח ונופך מלהיבים. וכך, ביחס ישיר, ככל שהקהל העתיר על בנאי אהבה, כך הוא נפתח יותר, השתחרר, והריץ דאחקות בין שיר לשיר - על החיים, על אשתו ועוד.

ההפקה המוזיקלית נשאה את המאזין למחוזות משכרי חושים של מוזיקה לטינית, ג'ז, גרוב, פופ ורוקנרול. בנאי, בין אם על הקלידים ובין אם על הגיטרה, הוכיח שהוא פרפורמר אמיתי, שמצליח לסחוף את הקהל. בביצוע ל"אל תלכי מכאן", שהקדיש לזכר אחיו המנוח מאיר בנאי, הזכיר אביתר את בוב דילן בימי הופעותיו הגדולות עם The Band.

במהלך המופע ביצע בנאי את המיטב מהרפרטואר העשיר שלו - מאלבום הבכורה עד האחרון בהם - "תחרות כלבים", "פרגולה", "יפה כלבנה" ו"עד האהבה". כולם זכו לעיטורים מוזיקליים עכשוויים. והיו גם הפתעות, כמו למשל "מזמור לדוד", בהשמעת בכורה, בטרם יצא כסינגל - לחן של בנאי לראשונה לפיוט מתהילים.

בשורה התחתונה, בנאי סיפק את הסחורה ודאג למינון מדויק בין חומרים חדשים לישנים, יצר אינטראקציה עם הקהל והפגין הומור עצמי וים של כישרון.